הרב יגאל קמינצקי נ' מדינת ישראל - הרשות הארצית לשירותי דת ואח'

השופטת יעל אנגלברג שהם

המערער הועסק שנים רבות כרב אזורי של גוש קטיף וכהונתו הופסקה עקב ביצוע תוכנית ההתנתקות. תביעתו לפיצוי בגין אובדן זכויותיו בשל ההתנתקות היא מושא הערעור שלפנינו. בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (עב 3329/08; השופט אילן סופר ונציגי ציבור גב' אסתר בכר ומר שאול ששון; מיום 11.1.12) דחה את תביעת המערער מחמת העדר סמכות עניינית.

רקע עובדתי לערעור

1.כעולה מהמסכת העובדתית שנפרשה בפני בית הדין האזורי, שימש המערער בין השנים 1980-1983 כרב הישוב גני טל. החל משנת 1983 החל המערער לשמש בפועל כרב אזורי של גוש קטיף. בשנת 1988 מונה המערער באופן רשמי על ידי הרשות המוסמכת לשרת כרב אזורי של גוש קטיף ושימש בתפקיד זה עד לקיץ 2005, עת פונה חבל עזה בעקבות החלטת ההתנתקות (להלן: תוכנית ההתנתקות או ההתנתקות). במסגרת עבודתו שולם שכר המערער על ידי המועצה הדתית אזורית חוף עזה (בפירוק) (להלן: המועצה הדתית).

עם פינוי חבל עזה, הופסקה עבודת המערער והוא החל לקבל גמלה; במקביל, מונה המערער כרב קהילה ביישוב ניצן שבו מתגוררים חלק ממפוני חבל עזה.

2.המערער הגיש תביעה כנגד המשיבה 1 (להלן: המדינה) וכנגד המועצה הדתית. בהתאם לסעיף 115(ב) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן: חוק ההתנתקות), נחשבה המועצה הדתית כמי שניתן לגביה צו פירוק. לפיכך, ביום 6.1.10 עוכבו ההליכים כנגד המועצה הדתית בהתאם לסעיף 267 לפקודת החברות [נוסח משולב], התשמ"ג-1983.

בתביעתו טען המערער, כי היה זכאי לקביעות בעבודתו עד לגיל פרישה ומשכך חייבת המדינה למצוא לו תפקיד שווה ערך בשל ההתנתקות אשר הביאה להפסקה כפויה של עבודתו. טענות המערער התבססו על שני אדנים עיקריים. האחד, על קיומם של יחסי עובד-מעסיק עם המדינה, ולחלופין חבותה על פי חוק ההתנתקות בהסדרת חובות הרשות המקומית; והשני, על קיומה של עוולת גרם הפרת חוזה שגרמה המדינה ביוזמה פעולה חד צדדית. עוד טען המערער בתביעתו כי הופלה ביחס לעובדי מדינה אחרים שהמשיכו לעבוד במקומות אחרים לאחר ההתנתקות וכי קיימת לו הסתמכות על כך שמשרתו חסינה מפיטורים. עתירת המערער בבית הדין האזורי נגעה לקבלת תפקיד ההולם את מעמדו, לתשלום המשך שכרו כרב אזורי עד גיל 75 ולהפרשי שכר בין שכרו כיום בתוספת הגמלה לבין השכר שקיבל טרם ההתנתקות.

3.המדינה טענה בבית הדין האזורי, כי בית הדין נעדר סמכות לדון בתביעה משום שלא נתקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, שכן מעסיקתו של המערער הייתה המועצה הדתית, ומכל מקום נוכח היותו של המערער נבחר, לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה שעילתה הפסקת הכהונה; משום שהמערער טוען לפיצוי נזיקי בשל ההתנתקות ותביעה נזיקית שכזו אינה בסמכות בית הדין; המערער לא מיצה את ההליכים לפי חוק ההתנתקות לקבלת פיצוי חריג ועל כן התביעה מוקדמת מידי; ואף אם נראה במערער כרב עיר, הרי שאין לו זכות קנויה להמשיך ולכהן בתפקיד זה שכן ביצוע תוכנית ההתנתקות מקורה בהחלטת ממשלה והיא מהווה סיבה מיוחדת שבגינה ניתן להביא לסיום כהונת רב עיר. המדינה טענה אף, כי ככל שמדובר בתביעה לאכיפה של יחסי עבודה, אין היא אפשרית מקום שבו למדינה אין משרה עבור המערער. המדינה הוסיפה וטענה, כי המערער קיבל פיצוי בגין תקופת עבודתו במועצה הדתית כאשר בפיצוי זה נכלל גם מענק פרישה, דמי הסתגלות, פדיון חופשה, והגדלת אחוזי הפנסיה ועל כן עילת תביעתו של המערער מוצתה בגדר חוק ההתנתקות.

פסק דינו של בית דין קמא