ע"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
36709-05-16
09/09/2016
|
בפני השופטת:
לאה גליקסמן
|
| - נגד - |
המבקשת:
עא.ב.א. ויקטורי חברה לניהול בע"מ
עו"ד ליליה שבשאי
|
המשיב:
Tsaada Towelde
עו"ד אליסף אוחיון
|
| החלטה |
השופטת לאה גליקסמן
- לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דגית ויסמן; סע"ש 15561-04-13) מיום 10.4.16, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצלה וסיומה.
- בהחלטתי מיום 18.5.16 ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה לאחר קבלת תגובת המשיב, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בו חויבה המבקשת. ביום 25.5.16 המבקשת הפקידה בקופת בית הדין סך של 30,249 ₪.
הרקע לבקשה:
- המבקשת היא חברת ניהול של רשת מרכולים בפריסה ארצית. המשיב, מבקש מקלט, אזרח אריתריאה, עבד בסופרמרקט של המבקשת, החל מיום 19.7.11 ועד יום 31.3.13, כעובד ניקיון. המשיב הוצב לעבודה באמצעות אדם בשם תאופיק, מחברת א.ת. מוקד לוד - שמירה וכח אדם בע"מ (להלן – חברת כוח האדם או החברה). בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי, טען המשיב כי יש לראות את המבקשת כמעסיקה במשותף עם חברת כוח האדם, ולחייבן ביחד ולחוד בתשלום השלמה לשכר מינימום; שכר עבודה בשעות נוספות; פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות.
- החברה לא הגישה כתב הגנה ואף לא התייצבה לדיון קדם משפט. בהחלטה מיום 8.3.2015 ההליכים כנגד החברה עוכבו, נוכח החלטת בית המשפט המחוזי מרכז כי החברה תפורק בידי בית המשפט.
- בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה תביעתו של המשיב בחלקה. להלן בתמצית הכרעותיו של בית הדין האזורי:
א. לאור הראיות הדלות שהוצגו על ידי המשיב לא ניתן לקבוע כי המבקשת היתה מעסיקתו של המשיב לכל אורך תקופת העבודה, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה לחיוב המשתמש במשולש יחסים [ע"ע (ארצי) 478/09 חסידים –עיריית ירושלים (13.1.11)]. לפיכך נקבע כי המבקשת לא מחויבת בתשלום זכויותיו של המשיב בעד תשעת חודשי עבודתו הראשונים.
ב. משעה שהמשיב הועסק בחצרי המבקשת כ - 20 חודשים, יש לראות במבקשת מעסיקתו של המשיב, החל מתום תשעת החודשים הראשונים להעסקתו, דהיינו מיום 1.4.2012, וזאת לאור הוראת סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו- 1996 (להלן- חוק קבלני כוח אדם). נדחתה טענת המבקשת לפיה בהעדר התייחסות מפורשת לעובדים זרים שנכנסו לישראל בניגוד להוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952, ההסדר הקבוע בסעיף 12א' לחוק לפיו עובד חברת כוח אדם נחשב כעובד המשתמש לאחר 9 חודשים, לא חל על המשיב, מבקש מקלט, וזאת בהסתמך על עקרונות השוויון במשפט העבודה ובחברה בכלל [בג"צ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סב(3) 264 (2007)].
ג. עדותו של המשיב בחקירתו הנגדית לגבי נסיבות סיום העבודה לא היתה משוכנעת, שכן לא היה ברור אם נאמר לו שהוא מפוטר או שהוא סירב לעבוד בחברה שונה מזו שאליה התקבל; לא נטען כי המשיב פנה למי מנציגי המבקשת בדרישה להמשיך להיות מועסק בסניף, בין ישירות על ידה או על ידי קבלן אחר. לאור האמור התביעה לתשלום פיצויי פיטורים נדחתה. בנוסף, נדחו אף התביעות להשלמה לשכר מינימום ולהחזר הוצאות נסיעה.
ד. אשר ליתר הזכויות, קבע בית הדין כי מאחר שעל עובדיה של המבקשת חלות הוראות צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון משנת 2010, עליה לשלם למשיב, בגין 12 חודשי העבודה האחרונים, דמי גמולים לפנסיה בסך 3,517 ₪; פדיון חופשה בסך 3,699 ₪; דמי הבראה בסך 3,710 ₪ בהתאם לסכום שנתבע.
ה. אשר לתביעה לשכר בעד עבודה בשעות נוספות נפסק כי דיווחי נוכחות שצורפו לתצהיר המשיב משקפים את שעות עבודתו, אולם יש להפחית משעות העבודה בכל יום 40 דקות בשל הפסקה שניתנה למשיב; התמורה ששולמה לחברת כוח האדם אינה מהווה תמורה מתאימה נוכח שעות העבודה הרבות שעבד המשיב; בית הדין האזורי ערך תחשיב בנוגע לכל חודש, וקבע כי בסך הכול זכאי המשיב להפרשי שכר בעד עבודה בשעות נוספות בסך של 10,636 ₪.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת