ע"ע 24946-09-14

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת אריאלה גילצר–כץ ונציגת הציבור גב' הדסה שליסל; סע"ש 1777-09-12) שבו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיבה.

המערערת עבדה כעובדת ניקיון בשירותה של המשיבה שהיא קבלן ניקיון. בית הדין האזורי דחה את טענת המערערת כי עבדה בשירות המשיבה מחודש יוני 2006 ברציפות עד לסיום עבודתה בשנת 2012, וקבע כי כל שהוכח הוא שהמשיבה עבדה בחודשים יוני ויולי 2006 ולאחר מכן מיום 25.7.07 ברציפות עד ליום 18.1.12. על קביעה זו לא הוגש ערעור.

טרם שנפרט את עיקרי קביעותיו של בית הדין האזורי נביא את קביעת בית הדין ביחס לעדות המערערת כלשונה. וכך נקבע:

"במהלך עדותה של התובעת נמנעה היא מלהשיב לשאלות ולעיתים תשובותיה היו לא נהירות ואף בא כוחה הורה לה מספר פעמים להשיב על שאלות. יצוין כי לא ניתן לייחס את תשובותיה לאי ידיעת השפה העברית שכן בתחילת עדותה נשאלה האם היא קוראת עברית והתרשמנו כי תשובותיה לא נבעו בשל קשיי שפה."

להלן עיקרי פסק דינו של בית הדין האזורי:

• נסיבות סיום העבודה – בית הדין האזורי לא קיבל את טענת המערערת לפיה פוטרה מהעבודה וקיבל את גרסת המשיבה כי התפטרות המערערת היתה תוצאה של סרוב המשיבה להעלות את שכרה של המערערת. לעניין זה נסמך בית הדין האזורי הן על תשובתה של המערערת לשאלות הנוגעות לסיבת עזיבתה והן על סרובה של המערערת להשיב לשאלות נוספות בעניין זה. לאור קביעה זו נדחתה תביעת המערערת לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, והתקבלה טענת המשיבה לקיזוז פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, ונקבע כי המשיבה זכאית לקזז סכום של 3,500 ₪.

• התביעה להפרשי שכר עבודה וגמול עבור עבודה בשעות נוספות – בית הדין האזורי עמד על הקשיים בגרסת המערערת לגבי שעות העבודה במקומות העבודה השונים והגדיר את עדותה כמבולבלת ומרובת סתירות. בית הדין הפנה לכך שעדת המערערת – אחותה גב' סוזאן ריאן (להלן – האחות), הציגה גרסה שונה לגבי שעות העבודה בחלק מהמקומות בהם הועסקה. נקבע כי לגבי מקום עבודה אחד – IDI, עבדה המערערת משעה 16:00 ועד לשעה 24:00. בית הדין ציין כי המערערת לא זכרה ממתי החלה לעבודה ב- IDI.

  אשר לדו"חות הנוכחות נקבע כי הם לא נערכו בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן - תיקון 24), אך יחד עם זאת נקבע כי הרשום בהם תואם את מתכונת העבודה של המערערת. לעניין זה נסמך בית הדין, בין היתר, על עדות האחות לפיה התלושים תאמו את שעות העבודה, וככל שהיה חסר של שעות אלה היו משולמות על ידי המשיבה בחודש העוקב.

  לאור האמור דחה בית הדין את התביעה להפרשי שכר וגמול עבור עבודה בשעות נוספות, משקבע כי לא שוכנע לקבל את גרסת המערערת לגבי ביצוע עבודה בשעות נוספות. בית הדין האזורי קבע כי המערערת אינה זכאית לגמול עבור עבודה בשעות נוספות גם בגין המשמרות ב- IDI שמשכן 8 שעות (מתוכן 1/2 שעה הפסקה) הגם שהן עונות על הגדרת "עבודת לילה".

  טעם נוסף לדחיית תביעת המערערת ברכיב זה היה כי "התובעת כלל לא ערכה חישוב אריתמטי כיצד הגיעה לסך של 85,000 ₪ בגין רכיב תביעה זה ומה ערך שעה נוספת שנתבעת בתביעתה".