השופטת לאה גליקסמן
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר אפרים פוסט ומר מאיר ברלך; ס"ע 3216-05-12) מיום 1.6.14, שבו התקבלה בחלקה תביעתה של המשיבה לזכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתה אצל המבקשת וסיומה, ובכלל זה לתשלום פדיון חופשה, דמי חגים, גמול עבודה בשעות נוספות, תשלום בגין עבודה במנוחה השבועית, פיצוי מכוח חוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958, פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה והוצאות משפט, בסכום כולל של 51,166 ₪.
הרקע לבקשה:
המשיבה עבדה כמנקה אצל המבקשת, המנהלת מספר מעונות לטיפול בחוסים, מיום 11.2.07 ועד יום 30.4.11. המשיבה התפטרה מעבודתה אצל המבקשת, לטענתה משום שהיה עליה לטפל בבתה החולה ובבעלה, הנמצאים באוקראינה. המבקשת קיבלה את התפטרותה ושילמה לה פיצויי פיטורים בסך של 10,000 ₪. כמו כן שחררה המבקשת לזכות המשיבה את כספי הפיצויים שנצברו לטובת המבקשת בקופת הפיצויים בסך של 3,266 ₪.
בבית הדין האזורי התבררה התביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת לתשלום זכויות סוציאליות שונות. המחלוקת המרכזית בין הצדדים סבה על שאלת זכאות המשיבה לגמול עבור עבודתה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית. הנושאים האחרים שהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים היו נסיבות סיום קשר העבודה בין הצדדים וזכאותה של המשיבה לפיצויי פיטורים, זכאותה של המשיבה לזכויות סוציאליות שונות, וכן זכאותה לפיצוי בשל אי מסירת הודעה לעובד ובשל מסירת תלוש שכר שלא בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958.
בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעתה של המשיבה בחלקה. בכל הנוגע למחלוקת העיקרית נקבע כי המשיבה עבדה בדרך כלל במשמרת בוקר מהשעה 7:30 ועד שעה 14:30, ולעיתים נדרשה לעבוד בשתי משמרות ברציפות, מהשעה 7:30 ועד לשעה 21:00; כן נקבע כי בעניין זה המבקשת לא הציגה גרסה עקבית ואחידה, וכי מרישומי המשמרות – אשר הוצגו על ידי המבקשת בתום ישיבת ההוכחות - עולה שהמשיבה עבדה משמרות כפולות בתדירות גבוהה (161 פעמים במשך כל תקופת ההעסקה); לעניין עבודה ביום המנוחה השבועית קבע בית הדין כי המבקשת לא הציגה רישום מדויק של שעות העבודה של המשיבה ועל כן העדיף בית הדין את גרסת המשיבה לפיה עבדה בשבתות כ- 13.5 שעות ברציפות, ודחה את טענת המבקשת כי הייתה למשיבה הפסקה בין השעות 14:00 עד 1600; עוד נקבע כי תוספת בסך של 300 ₪ לחודש, שכונתה בתלושי השכר של המשיבה כ"תוספת ש." הייתה בגדר שכר עבודה לכל דבר ועניין, מאחר שתשלומה לא הותנה בדבר, והיא שולמה ללא קשר לביצוע משמרות שבת על ידי המשיבה. לפיכך, נדחתה טענת המבקשת כי יש לנכות מהתשלומים המגיעים למשיבה בעד עבודתה בשבתות את רכיב השכר "תוספת ש.". כפועל יוצא מקביעות אלה, חויבה המבקשת לשלם למשיבה גמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך של 26,986 ₪ (לאחר ניכוי תשלומים ששולמו למשיבה בעד שעות נוספות על פי טופסי 106 ותשלום ששולם לה במהלך ההליך המשפטי), והפרשי שכר בעד עבודה במנוחה שבועית בסך של 19,820 ₪.
בכל הנוגע לתביעותיה האחרות של המשיבה קבע בית הדין האזורי כמפורט להלן:
פיצוי לפי חוק הגנת השכר: תלושי השכר שהנפיקה המבקשת חסרים, שכן לא נכללו בהם כל פרטי השכר ששולם לה, כגון שיעור השכר השעתי, ובגין כך זכאית המשיבה לפיצוי מכוח הוראות חוק הגנת השכר;
פיצוי בשל אי מסירת הודעה על תנאי עבודה: למשיבה לא נמסרה הודעה מפורטת בעניין תנאי עבודתה בניגוד לדין, ולא נטען בהקשר זה כי "כרטיס העובד" של המשיבה שצורף לתצהיר המבקשת מהווה הודעה כדין. לאור קביעה זו, מצא בית הדין לפסוק לטובת המשיבה פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.