ע"ע 18031-01-13

סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת אריאלה גילצר כץ ונציג הציבור ד"ר אליעזר רוזנטל; ד"ט 8739/09) בו חוייבה המערערת לשלם למשיבה דמי טיפול ארגוני מכח תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז-1977 (להלן: התקנות).רקע רלוונטי להליך2.המערערת היא חברה העוסקת בתיקון מכונות על ידי הוספת מתכת בטכנולוגיה של ציפוי אלקטרוליטי.3.המשיבה, התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל, היא ארגון מעסיקים, חברה בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים וצד להסכמים קיבוציים וצווי הרחבה.4.ביום 10.7.03 נחתם הסכם קיבוצי כללי למקצועות המתכת, החשמל והאלקטרוניקה מלאכה ותעשייה, בין המשיבה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסכם הקיבוצי).5.ההסכם הקיבוצי הורחב בצו הרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה מיום 27.9.04 (להלן: צו ההרחבה) ונקבע כי יחול על כל העובדים והמעסיקים בישראל, המעסיקים לא יותר מ-20 עובדים בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה. בפרק ההגדרות מגדיר צו ההרחבה מהו "מפעל" או "מעסיק" עליהם יחול הצו: "כל מפעל או מעסיק בענפי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור או הרכבה בענפים האלה..." בין היתר, מונה הצו את ענפי שירותי התעשייה, וציפוי המתכות.6.המשיבה פנתה אל המערערת בדרישה לתשלום דמי טיפול ארגוני כמעביד עליו חל צו ההרחבה, לפי תקנה 1(א) לתקנות. הדרישה התייחסה לשנים 2008-2002, והיתה על סך 13,440 ₪.7.המערערת סירבה לשלם דמי טיפול ארגוני למשיבה בטענה כי אין צו ההרחבה חל עליה. כן ביקשה המערערת לקבל מידע באשר לגביית דמי טיפול ארגוני ממעסיקים כדוגמתה, בקשה שלא נענתה.8.בעקבות זאת, הגישה המשיבה תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב-יפו, בה עתרה לחייב את המערערת לשלם לה דמי טיפול ארגוני לשנים 2008-2002 בסך 13,440 ₪.פסק דינו של בית הדין האזורי 9.בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה בחלקה וקבע כי צו ההרחבה חל על המערערת, ועל כן עליה לשלם דמי טיפול ארגוני למשיבה, אולם העמיד את הסכום לתשלום על הסכום המופחת לו טענה המערערת, כפי שיפורט להלן.10.בית הדין האזורי בחן האם המערערת עונה להגדרת "מפעל" או "מעסיק" ולצורך זאת דן בשאלה האם היא עוסקת ב"ייצור" או ב"הרכבה" כלשון הצו. בכלל זאת בחן בית הדין האזורי את עדותו של מנהל המערערת, מר גינצבורג, אשר העיד כי מפעלו עוסק בתיקון חלקי מתכת, בין היתר על ידי ציפוי אלקטרוליטי באופן כזה שמתכת הציפוי מתקשרת עם מתכת הבסיס באופן מולקולרי. בית הדין האזורי קבע כי יש בפעולה זו משום יצירת מוצר מחודש, ועל כן המפעל עונה להגדרת ייצור. כמו כן קבע בית הדין האזורי כי על פי פרסומים עסקיים של המערערת, היא עוסקת במילוי מתכת במוצרים פגומים, וניתן לראות בכך "שירותי תעשייה", שהוא אחד מענפי התעשייה הכלול בהגדרה על פי הצו.11.כן קבע בית הדין האזורי כי מהעדויות שנשמעו בפניו עלה כי במפעל קיימת מחרטה, ועל כן המערערת נכנסת אף לגדר ענף "חריטה וכרסום" המופיע בצו. בית הדין האזורי דחה את טענת המערערת כי המחרטה אינה משמשת כלל לחריטה, כי אם לסיבוב גופים בהם מתבצע תיקון על ידי מילוי במתכת.12.נוכח האמור, קבע בית הדין האזורי כי צו ההרחבה חל על המערערת והיא חויבה בתשלום דמי טיפול ארגוני למשיבה. 13.באשר לשיעור דמי הטפול הארגוני, בית הדין האזורי דחה את הסכום שנתבע על ידי המשיבה, משום שלא צירפה תחשיב לביסוס תביעתה. בית הדין האזורי העמיד את שיעור דמי הטיפול הארגוני על הסכום לו טענה המערערת כטענה חלופית, בסכום השווה למחצית האחוז מסך כל שכר עובדי המערערת, למעט שכר המנכ"ל, בסך 7,279 ₪, לפי הקבוע בתקנה 1(ג) לתקנות. בעניין זה קיבל בית הדין האזורי את טענת המערערת, כי היות שצו ההרחבה מגדיר בסעיף 1 כי עובדי המפעל הם כלל השכירים המועסקים בו, למעט מנכ"ל, חשב ומנהל כח אדם, הרי שיש לחשב את דמי הטיפול הארגוני על בסיס שכר כלל העובדים השכירים למעט שכר המנכ"ל. עם זאת נדחתה טענת המערערת כי אין לנכות דמי טיפול ארגוני מעובדים שהם בני משפחה, משלא הוכחה כנדרש.14.בית הדין האזורי דחה את טענת המערערת כי תביעת דמי טיפול ארגוני על ידי המשיבה מהווה אפליה כלפיה, היות שאינה תובעת תשלום זה ממעסיקים אחרים כדוגמתה, תוך נימוק כי המשיבה פועלת על פי האמצעים העומדים לרשותה לגבות דמי טיפול ארגוני ממעסיקים פוטנציאליים, ומשהמערערת לא הוכיחה כי התנהלותה מונעת על ידי אפליה.15.המערערת חויבה בתשלום שכ"ט והוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.טענות המערערת 16.המערערת הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, וטענה כי שגה בית הדין האזורי כאשר קבע כי היא עוסקת בייצור ולא בתיקון, וכי צו ההרחבה חל עליה. המערערת טענה כי בית הדין האזורי הסתמך על חלקים קטועים מאתר האינטרנט השיווקי שלה, אולם טעה בעשותו כן, והפנתה לציטוטים מתוך האתר שמלמדים כי היא עוסקת בתיקון בלבד.17.כן טענה המערערת כי לצורך הכרעה בשאלת תחולת צו הרחבה על מעסיק, יש להגדיר את תחום עיסוקו של המעסיק לפי הסיווג האחיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וכי על פי הפסיקה, נהוג לפרש את תחולתו של צו ההרחבה בצמצום. כן טענה המערערת כי נטל ההוכחה מוטל על שכם המשיבה להוכיח כי מפעלה חוסה תחת הגדרת צו ההרחבה, וכי המשיבה לא הרימה נטל זה. 18.לעניין הקביעה כי המערערת עוסקת ב"שירותי תעשייה", טענה המערערת כי אף קביעה זו כפופה לרישא שבהגדרת "מפעל" או "מעסיק" על פי צו ההרחבה, קרי להכרעה האם היא עוסקת בייצור אם לאו. על כן, לטענת המערערת, היות ששגה בית הדין האזורי בקביעה כי היא עוסקת בייצור במקום בתיקון, שגה אף כשקבע כי צו ההרחבה חל עליה מכח עיסוקה בענף "שירותי תעשייה".19.לעניין הקביעה כי המערערת עוסקת ב"חריטה", טענה כי אף שהעידה כי במפעלה מצויה מחרטה, העידה שהיא מיועדת לסובב חלקים המיועדים לתיקון, וכי המערערת אינה עוסקת ומעולם לא עסקה בחריטה וכך היא גם משווקת עצמה ללקוחותיה. טענות המשיבה 20.המשיבה תמכה בקביעות בית הדין האזורי, וטענה כי מתיאור פעילות המערערת עולה כי היא עונה להגדרת מפעל כקבוע בצו. המשיבה הוסיפה והתייחסה לקביעות נוספות של בית הדין האזורי עליהם לא סב הערעור כגון טענת המבקשת לניכוי שכר בני משפחה מחישוב דמי הטיפול הארגוני, וטענת האפליה.הדיון בערעור21.בדיון שנערך לפנינו ביום 8.6.15 טען ב"כ המערערת כי שגה בית הדין האזורי כאשר קבע כי מפעלו עוסק ביצירת מוצר מחודש. לטענתו, הקביעה כי מפעלו עוסק בייצור אינה מבוססת על העובדות כפי שהוצגו בפני בית הדין האזורי: המערערת אינה מחזיקה מלאי של מוצרים כי אם מכשור וחומרי ציפוי בלבד; העבודה מתבצעת בחצרי הלקוח; לעיתים העבודה כרוכה בתיקון שריטה של מספר מילימטרים בודדים על גבי מכונה או חפץ מתכתי אחר.22.לטענת ב"כ המשיבה, פעילות המערערת, כפי שעולה מאתר האינטרנט שלה, וכפי שהעיד מנכ"ל המערערת בעדותו בפני בית הדין האזורי, היא ציפוי מתכתי, ולכן עונה על לשונו המדויקת של צו ההרחבה. כן טען ב"כ המשיבה כי הצו חל גם על ענפים בהם עוסקים בתיקון (מעבדות לתיקון אודיו, וידאו וטלוויזיה, מעבדות לתיקון מחשבים וציוד היקפי, מעבדות לתיקון ציוד חשמלי וכלי עבודה), ומכך יש ללמוד כי בא להחיל עצמו גם על תחום התיקונים. לטענת ב"כ המשיבה, על פי הגיון זה, פעילות המערערת אף חוסה תחת ענף "שירותי תעשייה" משום שהיא מספקת, על פי תיאור אופי פעילותה, שירותי תיקון לענף התעשייה. כן טען ב"כ המשיבה כי לפי הודאת מנכ"ל המערערת אחת המכונות שהיא מחזיקה במפעל הינה מחרטה, ועל כן הצו חל עליה אף מכח פעילותה בענף החריטה.23.לאחר ששמענו את טענות הצדדים, החלטנו לבקש את עמדת הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות), אשר היא צד להסכם הקיבוצי שהורחב בצו ההרחבה, ואת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, באשר לסוגיה השנויה במחלוקת בין הצדדים.עמדת ההסתדרות24.ההסתדרות טענה כי לטעמה צו ההרחבה חל על המערערת, היות שעיסוקה של המערערת, כפי שהגדירה אותו ההסתדרות כ"ייצור, שיפוץ ותיקון מוצרי מכונות וחלקי מתכת", עונה להגדרת "מפעל" על פי צו ההרחבה, וכי המערערת עוסקת בציפוי מתכת, שהוא אחד הענפים בו עוסק הצו מפורשות. ההסתדרות תמכה אף בקביעות בית הדין האזורי לעניין עיסוק המערערת ב"שירותי תעשיה" וחריטה.25.היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי לנוכח השאלה המתעוררת בנסיבות העניין, עמדות הצדדים ועמדת ההסתדרות, הוא סבור שלא מתקיימים הטעמים המקימים עילה להתייצבותו בתיק.דיון והכרעה26.לאחר שעיינו בטענות הצדדים בהרחבה, דעתנו היא כי דין הערעור להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן.27.בבואנו להכריע אם צו ההרחבה חל על המערערת אם לאו, עלינו לבחון האם היא עונה להגדרת "מפעל" או "מעסיק" כהגדרתו בפרק ההגדרות בצו ההרחבה:"כל מפעל או מעסיק בענפי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור או הרכבה בענפים האלה: ...חריטה וכרסום...שירותי תעשיה...ציפוי מתכות..."על פי טענת המערערת, יש ליתן את הדעת לרישא של הסעיף הקובע כי תנאי לתחולת צו ההרחבה הוא שהמפעל או המעסיק מעסיק עובדים "לשם ייצור או הרכבה" בענפים המפורטים ברשימה, ואילו היא אינה עוסקת לא בייצור ולא בהרכבה. לשיטתה קביעת בית הדין האזורי בעניין זה שגויה. בעניין זה דעתנו שונה ונסביר.28.ראשית, קביעתו של בית הדין האזורי בנוגע לסיווג עיסוקה של המערערת כתהליך ייצור מבוססת על התרשמותו מפעילותה השוטפת של המערערת כפי שעלתה בעדותו של מנכ"ל המערערת והמסמכים שהוגשו לבית הדין, לרבות פרסומי המערערת במרשתת (האינטרנט). קביעה זו היא קביעה עובדתית. כידוע אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים, אלא במקרים חריגים שהמקרה דנא אינו נמנה עמם.29.שנית, קביעתו של בית הדין מקובלת עלינו גם לגופה. מנכ"ל המערערת אישר בעדותו כי התוכן הפרסומי באתר האינטרנט של המערערת, בו מצוין כי היא עוסקת בתיקון חלקי מתכת בדרך של ציפוי אלקטרוליטי באמבטיה, משקף נכונה את פעילותה. אנו סבורים כי אישור המנכ"ל בעניין זה תומך, למעשה, בקביעת בית הדין האזורי שלפיה פעולת הציפוי היא יצירת מוצר מחודש, ובכך מהווה ייצור. למצער, יש לראות בפעולת הציפוי שבה מאוחדים החלק הישן והציפוי החדש לכדי מוצר אחד כפעולת הרכבה וגם מטעם זה המערערת נכנסת לתחולתו של צו ההרחבה. כללם של דברים עד כה, יש לדחות את הערעור מכל אחד מהטעמים שמנינו לעיל. 30.לנוכח קביעתנו דלעיל איננו נדרשים להכריע בטענת המשיבה כי צו ההרחבה חל גם שירותי תיקונים בענפים המצויינים. עם זאת נטעים בבחינת למעלה מן הצורך כי עיון בענפים שאותם מונה צו ההרחבה מעלה, לכאורה, את השאלה כטענת המשיבה, אם הצו חל אף על ענפים שכל מהותם היא תיקון גרידא, כדוגמת מעבדות שונות לתיקון אלקטרוניקה, אודיו, וידאו וטלוויזיה, מחשבים וציוד היקפי, ציוד חשמלי וכלי עבודה. כן מונה הצו את ענפי האחזקה והמכניקה, ייצור ושירות למעליות, ושירותי תעשייה. על פני הדברים אכן מתעוררת כאן שאלה בדבר פרשנות צו ההרחבה השונה בניסוחו מההסכם הקיבוצי. דהיינו, האם צו ההרחבה חל גם על ענפי השירות והתיקונים. אולם לנוכח תוצאת הערעור וכאמור לעיל אין אנו נדרשים להכריע בשאלה זו בערעור שלפנינו. סיכום31.לאור האמור לעיל, צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה חל על המערערת, והיא חייבת בתשלום דמי טיפול ארגוני לארגון המעסיקים הרלבנטי, הוא המשיבה.32.משלא הוגש ערעור על שיעור הסכום, קביעתו של בית הדין האזורי תעמוד בעינה. ככל שסכום פסק הדין טרם שולם, ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד ביצוע התשלום בפועל.33. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.ניתן היום, ד' אלול תשע"ו (07 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.