ע"ע 12788-04-16

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה הדס יהלום; ס"ע 57301-1212). בפסק הדין קבע בית הדין האזורי, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה, וחייב את המבקשת לשלם למשיב זכויות סוציאליות שונות המגיעות לו עבור תקופת עבודתו וסיומה בסך 60,141 ש"ח. כמו כן חויבה המבקשת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ש"ח. בבקשתה טוענת המבקשת כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין נוכח היות המשיב עובד זר, וכי ביצועו יכביד עליה כלכלית עד כדי התמוטטותה.

הרקע לבקשה

2.המשיב הוא אזרח סודן, והמבקשת היא חברה העוסקת בייצור והתקנת דודי שמש (להלן: החברה). אין חולק כי המשיב עסק בפירוק דודי שמש עבור החברה וקיבל על כך תמורה. בפסק הדין קבע בית הדין כי עבודתו של המשיב בחברה בפירוק דודים הייתה חלק אינהרנטי מפעילותה. נוסף על כך, המשיב ביצע עבודות של הלחמה, בדיקת מים, העמסה, פעולות שמהוות חלק בלתי נפרד מעסקיה. על עבודתו של המשיב פיקחו מנהל החברה וכן עובד שכיר מטעמה. בית הדין קבע עוד כי המשיב ביצע את העבודה בשטחי החברה, והשתמש בציוד שבבעלותה; כי הדודים שפירק עברו כולם לחברה והוא לא היה רשאי להשתמש בחלקים המפורקים או למכור אותם; לא הוכח שלמשיב היה עסק עצמאי או שהוא נתן שירותים לגורמים אחרים, שכרו שולם במזומן והוא לא הנפיק לחברה חשבוניות מס בגין הסכומים ששולמו לו מידי חודש. נוכח קביעות אלה, דחה בית הדין את גרסת מנהל החברה לפיה החברה לא הרוויחה ממכירת פסולת הברזל שפורקה על ידי המשיב, וכי התמורה ששולמה לכך הועברה לידיו.

לאור מסקנה זו פנה בית הדין לבחון את זכויותיו של המשיב. בית הדין קבע כי מאחר שהחברה עוסקת בייצור והתקנת דודי שמש, חלות עליה הוראות צו ההרחבה בענף מתכת חשמל ואלקטרוניקה בתעשייה זעירה (להלן: צו ההרחבה). בית הדין קיבל את תביעות המשיב להפרשי שכר מינימום, שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי חג, כפי שנתבעו בכתב התביעה. בית הדין קבע עוד כי על החברה לשלם למשיב פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ברכיב תגמולים, וסכום פיצוי זהה ברכיב פיצויי פיטורים. כמו כן פסק בית הדין כי על החברה לשאת בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ש"ח.

הבקשה לעיכוב ביצוע

3.בבקשתה טוענת החברה כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. לגישתה, נוכח עדות מנהל החברה והראיות שהונחו לפני בית הדין, לא היה מקום לקבוע כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. כמו כן, המשיב לא הביא עדות התומכת בטענתו כי הוא היה עובד החברה. אשר לזכויות הסוציאליות שנפסקו למשיב טוענת החברה כי התחשיב שערך לעניין תשלום שעות נוספות אינו מבוסס, וזאת במיוחד נוכח עדותו לפיה כלל לא עבד בשבתות בשנה האחרונה. המשיב לא העיד לפני בית הדין לגבי ימי חופשה וימי חג, ועל כן לא היה מקום לפסוק לטובתו כל סכום בגין רכיבים אלה. נוסף על כך, המשיב לא טען וממילא לא הוכיח שצו ההרחבה חל על החברה.

החברה טוענת כי אם ביצועו של פסק הדין לא יעוכב ייגרם לה נזק בלתי הפיך. המשיב הוא עובד זר שיכולתו הכספית מוטלת בספק, אין לו כתובת מגורים קבועה והוא אף פנה לרשויות בבקשה לעזוב את ישראל. מנגד, החברה היא חברה ותיקה ויציבה, אך במצבה הנוכחי עלול להיגרם לה נזק תזרימי חמור, ותשלום הסכום שנפסק כנגדה עלול להביאה להתמוטטות כלכלית.

4.המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, המסקנה המשפטית אליה הגיע בית הדין קמא מעוגנת בממצאים עובדתיים, כך שסיכויי הערעור להתקבל קלושים. המשיב מוסיף וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הוא ממתין זמן רב לכספים הנובעים מאי תשלום זכויות קוגנטיות. כן טוען המשיב כי הוא שוהה בישראל תחת הגנה וממתין לתשובה בבקשת המקלט שלו. המשיב טוען עוד כי טענות החברה בדבר מצבה תזרימי נטענו בעלמא, תוך כדי הסתרת מידע על הכנסותיה ונכסיה. המשיב מציין כי באישור רואה החשבון שצירפה החברה אין התייחסות לנזק שייגרם לה כתוצאה מתשלום הסכום הפסוק. מתדפיסי הבנק שצירפה אין כל אינדיקציה להכנסותיה של החברה או נכסיה, ומכל מקום, עולה מהם כי החברה לא מימשה אף 60% ממסגרת האשראי בחשבון. למען הזהירות, מבקש המשיב כי בית הדין יורה לחברה להפקיד את הסכום הפסוק בקופת בית הדין.

5.בתשובה לתגובת המשיב חוזרת החברה על האמור בבקשתה, ומבקשת שלא להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין. הדבר אמנם יפחית את הסיכון מבחינת החברה, אך מבחינת שיקול ההכבדה משמעות הפקדת הסכום זהה לתשלום הפסק בפועל. משכך מבקשת החברה להסתפק בערבות אישית של בעל השליטה בחברה ומנהלה לתשלום החוב, אילו יידחה הערעור.

הכרעה

6.הכלל כפי שנקבע בפסיקה לעניין עיכוב ביצועו של פסק דין הינו כי "מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת כשלעצמה את מימוש פסק הדין (רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו נ' בצלאל, מיום 19.11.00). עיכוב ביצועו של פסק דין הינו בגדר החריג לכלל, ועל מנת להצדיקו על המבקש לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור, ומאזן הנוחות – היינו כי אם יזכה בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון" (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"ע (ארצי) 33774-10-10 מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רבין בע"מ – אמיר אורן ו-19 אח' (16.12.10)). מובן כי "בין שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" (עע"מ 3377/11 א.שמש חברה שמירה ואבטחה בע"מ נ' קרן קיימת לישראל (12.5.11) וההפניות שם; וכן ראו עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ' וייס (22.9.10); ע"ע (ארצי) 38733-10-10 גלינה מנדלייל - יבגניה פשצ'ינסקי (17.1.11)).