פלוני נ' קצין התגמולים במשרד הביטחון

ההליך

מדובר בערעור על החלטת המשיב מיום 4.3.20 בה נדחתה בקשת המערער להכרת זכות נכה בגין מצבו הנפשי בנימוק שאין עדות להפרעה פסיכיאטרית כלשהי או לנכות הקשורות לתנאי שירותו בבית הסוהר, וזאת – על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניו, לרבות חוות הדעת של ד"ר אברט טניה מיום 2.2.20.

לטענת המערער קיים קשר סיבתי מלא בין תנאי שירותו כסוהר שהוצב בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה" ובין נכותו, בשל מצבו הנפשי, וזאת - על פי חוות דעתו של ד"ר רם כמין.

הראיות

תצהיר המערער מיום 7.1.18 ת"ר 2, 378

בתצהירו אמר שהתגייס לשב"ס כסוהר בשנת 1998, באחד הימים נשלח להשגיח על מואשם ברצח ששהה בהסתכלות בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה" בתנאים ומראות קשים שלא הרפו ממנו, בלי כל הכשרה מוקדמת, ניסה להתמודד עם המצב באופן עצמאי ובשנת 2017 כשהוצע לו לעבור השתלמות לאשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים, שאל את עצמו איפה היו המפקדים כששלחו אותו לבית החולים בשער מנשה מחלקה 6.

חוות דעת המומחית מטעם המשיב, ד"ר טניה אברט מיום 2.2.20 (צורפה להודעת הערעור ביום 2.7.20.)

לדבריה, על פי התיעוד, המערער הינו בן 50 , שימש כסוהר בשירות בתי הסוהר, שובץ בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה" החל בשנת 2010, על מנת לשמור על נאשם ברצח שהיה מאושפז בבית החולים, החל בשנת 2010, ועד שנת 2017 לא פנה לקבלת טיפול פסיכיאטרי כלשהו, עד שנת 2018 המשיך לתפקד באופן תקין , ולפי זה ניתן להסיק שלא חווה מצוקה נפשית ברמה של הפרעה. בשנת 2017, הוא פנה למומחה לפסיכיאטריה, ד"ר רם כמין להערכת חוות דעת משפטית, בה אובחן כ-PTSD, וחודש לאחר מכן פנה לקב"נית במשטרה עם תלונות המתאימות לPTSD-, בלי כל תיעוד, פרט לרישום של רופא משפחה מתאריך 17.12.18. בבדיקה אצלה בלטה התנהגות מגמתית ולא אמינה וניסיון להציג תסמינים נפשיים קשים של פוסט טראומה לצד שיתוף פעולה חלקי בלבד.

בהתאם לאנמנזה, בדיקתה, התיעוד הרפואי והתרשמותה הקלינית, המערער אינו סובל מהפרעה נפשית, והוא מנסה להציג תמונה קלינית של אדם הסובל מ-PTSD. לדבריה בהעדר אירוע של פגיעה בו או במי מהסובבים אותו, לצד התנהגות לא אמינה ומגמתית אצלה, היא הגיעה למסקנה רפואית מקצועית כי המערער מתחזה ואין לו כל הפרעה פסיכיאטרית.

תצהיר המערער מיום 24.11.20 הוגש ביום 30.11.20

בתצהיר זה אמר שהתגייס לשב"ס כסוהר בשנת 1998, באחד הימים נשלח להשגיח על מואשם ברצח ששהה בהסתכלות בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה" בתנאים ומראות קשים שלא הרפו ממנו, בלי כל הכשרה מוקדמת, ניסה להתמודד עם המצב באופן עצמאי וכשהוצע לו בשנת 2017 לעבור השתלמות לאשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים שאל את עצמו איפה הם היו, למה לא נתנו לי כלים להתמודד. מאז צפה אצלו מחדש השהייה ב"שער מנשה", והוא מטופל בתרופות פסיכיאטריות. אח אחד שהיה שם הזהיר אותו כל הזמן מפני מסוכנות השוהים שם, היה דרוך שם כל הזמן וחשש מהמצב, הוא פעל במשמרות של שמונה שעות יחד עם שוטר נוסף, במחלקה סגורה, שם הוא מצא את עצמו נשלח למשימה מיוחדת במשמרות של שמונה שעות ביום עם סוהר נוסף בתוך המחלקה הסגורה, עם חולים רבים המאושפזים שם בשל האשמה ברצח, התנאים והמראות היו קשים, והיו חוזרים אליו וצפים מחדש, כל הזמן היה דרוך, ללא אוורור, ללא אוכל ושינה, החולים היו יורקים על הרצפה כל הזמן ולא היה לו תאבון, אחד הרופאים שם העיר לו שהוא שוהה שם פרק זמן גדול מדי, במשך ארבעה חודשים בהם שהה שם לא היה יכול לצאת החוצה לראות שמש ולהתאוורר, ראה אנשים שרצו להתאבד, ראה אנשי צוות מחזיקים חולה ואדם שלישי מזריק לו בכוח, שמים עליו חלוק לבן קושרים אותו למיטה ומרדימים אותו בכוח, היה מטייל כל היום עם האסיר עליו השגיח והיה רואה חולים מקיימים יחסי מין עם חולים אחרים, בחדרים פתוחים לנגד עיניו, חולה שהיה צועק ומבקש אוכל, חולה שהיה בצינוק וצועק "הצילו", לא אפשר לו לישון בגלל הצעקות. התורנויות שלו כללו שישי שבת עם צוות יותר מצומצם, ראה אנשים שלא היה להם חשק וטעם לחיות, בלילה היה צוות מצומצם שהגביר את החרדות והפחד אצלו. לא הייתה לו כל הגנה, את הנשק שלו הוא הפקיד, ולמעשה היה כמו כל החולים. מאמציו להתגבר ולהסתדר מחדש כשלו.

כאשר הוצע לו בשנת 2017 לעבור השתלמות לטיפול בחולים בבתי חולים פסיכיאטריים, החמיר מצבו והחל לקבל תרופות פסיכיאטריות. במצב זה הוא פנה לד"ר רם כמין שבדק אותו ביום 26.6.17 והעריך שמדובר בהפרעה בתר חבלתית ממושכת ונתן לו טיפול. במצב זה הוא פנה לקב"נית שבדקה אותו ביום 14.8.17 והוציאה סיכום, ולאחר מכן הגיש את הבקשה להכרת זכות נכה. קצין התגמולים הפנה אות למומחית מטעם המשיב, ד"ר טניה אברט שבמקום לבדוק אותו על מצבו, שאלה אותו על משפחתו.