א' נ' קצין התגמולים

רקע כללי 

1. הערעור שלפנינו הוא ערעור על החלטת המשיב מיום 22.4.12 בו קבע המשיב כדלהלן: "...הגעתי למסקנה כי לא אירעה לך נכות עקב החבלות מתאריך 27.5.05 ו-17.2.11, כמשמעותה בסעיף 1 לחוק ו/או החבלה מתאריך 17.10.05 שאירעה בהיותך בחופשה.

   1. אין קשר בין כאבי הכתפיים עליהם הינך מתלונן לבין החבלה מתאריך 17.2.11;

   2. אינה קיימת נכות בגב התחתון הקשורה בחבלות מתאריכים 27.5.05 ו-17.2.11 ו/או החבלה שאירעה בחופשה מתאריך 17.10.05;

   3. אין קשר בין מצב ברך ימין לבין החבלה מתאריך 17.2.11 ";

    

2. בפתח ההוכחות הצהירה ב"כ המערער שהיא מצמצמת את הערעור באשר לקיומה של נכות בברך ימין כתוצאה מהתאונה ופגיעה בעמוד השדרה המותני [הכוונה לתאונה מיום 17.2.11]. ב"כ המערער טענה שיש החמרה במצב ברך ימין כתוצאה מהעומס יתר שנוצר על רגל ימין כתוצאה מאי שימוש או משימוש לא תקין בברך שמאל שנקבעה לגביה נכות.

    

    

3. להלן פרטים אודות המערער:

   • המערער נולד ב- 29.3.1986;

   • הוא התגייס לצה"ל בשנת 2004 ושירת כלוחם בחטיבת גבעתי עד לשחרורו בשנת 2007; לאחר שירות החובה המשיך המערער לשרת כלוחם בחטיבת חי"ר מילואים;

   • לפי תרשומת באנמנזה של ד"ר נחשון שזר בחוות דעתו מטעם המשיב מיום 24.2.12 נכתב שהמערער סבל מחבלה בברך שמאל 7 חודשים לפני הגיוס, נעשה צילום ומצב הברך היה תקין, הוא טופל בפיזיוטרפיה, ולדברי המערער הוא החלים לחלוטין מפציעה זו;

   • לפי תרשומת נוספת באנמנזה של ד"ר נחשון שזר בחוות דעתו מטעם המשיב מיום 24.2.12 נכתב כך: "באמצע דצמבר 2004, כשהיה בבסיס נפל על ברך שמאל ולאחר מכן סבל מכאבים במשך כמה ימים";

   • לטענת המערער ביום 27.5.05 הוא עבר תאונת דרכים במהלך שירותו הצבאי ונחבל בגב התחתון [ראו עמ' 239 בתיק הרפואי];

   • ביום 17.10.05 בעת חופשה מהצבא הוא החליק במדרגות בניין מגוריו ונחבל בישבנו ובעצם הזנב [ראו עמ' 241 בתיק הרפואי];

   • ביום 17.2.11 בעת שירות מילואים בתרגיל לילה ירד מן הנגמ"ש כדי לעלות לתצפית וכשהגיע לשיא הגובה של הגבעה הוא החליק על סלע רטוב והתגלגל לאורך ב-20 מ', לטענתו, מספר פעמים, עד שנעצר על סלע בתחתית המדרון [ראו סעיפים 1-2 לתצהיר המערער]; לטענת המערער הוא נחבל בברך שמאל, ביד שמאל , בשתי הכתפיים, בברך ימין, יד ימין לאורך עמוד השדרה ובראש [ראו עמ' 385 בתיק הרפואי]; המשיב הכיר בנכות המערער בברך שמאל בהחלטה מיום 18.8.12 [ראו עמ' 429 בתיק הרפואי];

   • לפי תרשומת נוספת באנמנזה של ד"ר נחשון שזר בחוות דעתו מטעם המשיב מיום 24.2.12 נכתב שהמערער עבר ביום 26.12.11 ניתוח בברך שמאל, ונעשתה כריתה של קרעים במיניסקוס ושחזור רצועה;

      

4. מונחות לפנינו חוות דעת רפואיות כדלהלן:

    

   מטעם המערער- חוו"ד של פרופ' פינסטרבוש מיום 6.5.12;

    

   מטעם המשיב-שתי חוות דעת של ד"ר נחשון שזר האחת מיום 24.2.12 שעל בסיסה דחה המשיב את תביעת המערער; והשנייה מיום 19.10.12 המהווה תגובה לחוות דעתו הנ"ל של פרופ' פינסטרבוש;

    

   להלן כמה ציטוטים מכל אחת מחוות הדעת הנ"ל לפי סדר הגשתן מבחינה כרונולוגית:

    

   בחוות דעת הראשונה של ד"ר נחשון שזר מיום 24.2.12 (מטעם המשיב) נכתב, בין היתר כדלהלן:

   "....מר א' נחבל בברך שמאל לפני גיוסו לצה"ל כאשר לדבריו ובהתאם למסמכים רפואיים החלים מחבלה זו. במהלך שירותו הסדיר נחבל מספר פעמים בברך שמאל ובגב התחתון ובכל המקרים היה מדובר בחבלות מינוריות והכאבים חלפו תוך זמן קצר. ....אני סבור שאין לייחס חשיבות קלינית לחבלות אלו. בפברואר 2011 הוא נחבל בכל חלקי גופו כתוצאה מנפילה...".

    

   בהמשך חוות דעתו הוא מתייחס לתיעוד רפואי שבא לאחר האירוע מפברואר 2011 וכתב כך:

    

   "גב תחתון:לאחר החבלה נרשם באופן כללי חבלה בגב אך לאחר מכן לא ראיתי תלונות ספציפיות באשר לגב התחתון. בדיקתו של ד"ר השרוני מתאריך 31.8.11 ...מעידה לדעתי שלא נוצר נזק בגב בעת החבלה ולכן אין לדעתי מקום לקשור את הממצאים בבדיקה כיום לחבלה הנ"ל. ברכיים:מהרישומים שצוטטו למעלה עולה כי יש מקום להכיר בגרימה באשר לברך שמאל וזאת למרות רישום על חבלה קודמת ממנה ככל הנראה החלים. לא ראיתי תלונות ספציפיות באשר לברך ימין לאחר החבלה. לסיכום אני ממליץ להכיר בברך שמאל בקשר לחבלה מ-17.2.11 לא להכיר בקשר באשר לשתי הכתפיים, גב תחתון וברך ימין ".

    

    

   בחוו"ד של פרופ' פינסטרבוש מיום 6.5.12 (מטעם המערער] נכתב, בין היתר, כדלהלן:

    

   ".....אין ספק כי הפגיעה ב-17.2.11 גרמה לפגיעות מרובות, החל בע"ש צווארי, כתף ימין, שורשי הידיים, ע"ש מותני וברכיים......

   ברך ימין: הביטוי הקליני (הכאב) הופיע לאחר עומס יתר על רגל זו, בתקופה של הפגיעה הקשה בברך שמאל ובתקופת ההחלמה מהניתוח. בירור באמצעות MRI הראה פגם סחוסי גרמי קטן בקונדיל הפמורלי הפנימי; בגלל הפוטנציאל להתפתחות שינויים ארטריטיים משניים בעתיד, אני ממליץ בשלב זה על נכות בשיעור 5% בהתאמה לסעיף 35...

   .ע"ש מותני: קיים רישום רציף של תלונות על כאבים בגב התחתון מהתאונה ועד עכשיו.יש לציין כי במאי 2005 נפגע מר א' בתאונת דרכים כאשר התהפך עם רכב צבאי ונחבל בגב התחתון; סבל לסירוגין מכאבים בגב, אך ללא הפרעה בתפקוד. ב-23.11.05 נפל על הישבן בעת ירידה במדרגות; נבדק בש"צ ושוחרר; הכאב חלף לאחר כשבועיים, עד התאונה ב-17.2.11. מכאן, שלא הייתה תחלואה גבית כ-6 שנים ואין לראותה כתחלואה קודמת. בכל מקרה, גם תאונות אלה נגרמו בעת שהיה מר א' בשירות פעיל בצה"ל. לפי ממצאי נותרה הגבלה קלה בתנועות ע"ש המותני ולכן קיימת תחלואה בע"ש המותני בשיעור 10% בהתאמה לסעיף 37(7)א'".

    

   בחוות דעת השנייה של ד"ר נחשון שזר מיום 19.10.12 (מטעם המשיב) נכתב, בין היתר כדלהלן:

   "ברך ימין-בחוות דעתי הקודמת ציינתי שלא ראיתי שום רישום של תלונות ספציפיות באשר לברך ימין לאחר החבלה בפברואר 2011. גם בחוות הדעת של עמיתי לא ראיתי מסמכים שמלמדים על מציאות אחרת.....להבנתי עמיתי קושר את כאביו של מר א' בברך ימין לעומס יתר כתוצאה מהליכה עם קביים תוך שימוש בברך ימין בלבד, לאחר הניתוח בברך שמאל. לעניין זה יש לציין מספר נקודות:

   1. העובדה שאין בצקת סביב הממצא של השקע הסחוסי גרמי שנראה ב-MRI מלמדת על כך שלא מדובר בממצא חדש.

   2. אם השקע הקטן הנ"ל היה נגרם בחבלה, הרי שניתן לצפות לרישומים של תלונות ברורות וספציפיות כפי שניתן לראות לאחר שבר טרי. רישומים כאלה לא קיימים.

   3. גם אם הליכה עם קביים למשך תקופה קצרה יכולה לגרום לכאב כתוצאה מעומס יתר, הרי שאין בכך כדי לגרום לנזק בלתי הפיך.

   4. יש לזכור שבהליכה רגילה, בכל פעם שרגל שמאל עוברת קדימה, ברך ימין נושאת את כל משקל הגוף.

   5. הממצא שנראה ב-MRI בוודאי אינו תוצאה של שימוש בקביים ולכן, אם הכאבים הופיעו כתוצאה מעומס יתר בעת שימוש בקביים, כפי שטען עמיתי, הרי שאין לכך קשר לממצא MRI.

   גב תחתון- .....כפי שציינתי בחוות דעתי הקודמת, בניגוד לכתוב בפרק המסקנות בחוות דעתו של עמיתי, לא ראיתי רישום רצוף של תלונות באשר לע"ש מותני, לא ראיתי בחוות דעתו של עמיתי ציטוטים של מסמכים אחרים מאשר אלו שעמדו בפני ולא נרשמה תלונה ספציפית על כאבי גב תחתון במשך השנה הראשונה שלאחר החבלה".

    

   דיון

    

5. למרות חבלות שונות שהיו למערער בתקופת השירות הצבאי בשירות החובה ובמילואים ואף לפני השירות , כל האירועים שפורטו לעיל בסעיף 3(ג) עד 3(ו) להחלטה זו, לא הותירו נכות אצל המערער. האירוע העיקרי שהשאיר נכות אצל המערער שהוכרה בחלקה ע"י המשיב היה האירוע מיום 17.2.11. אין מחלוקת על כך שהאירוע מיום 17.2.11 היה תוך כדי שירות מילואים של המערער. השאלה היא האם אירוע זה הותיר נכות אצל המערער בגב התחתון והאם יש למערער החמרה במצב ברך ימין (כטענת ב"כ המערער) בגלל עומס יתר שנוצר על רגל ימין כתוצאה מאי שימוש או משימוש לא תקין בברך שמאל שנקבעה לגביה נכות [טענה זו תיקרא להלן- טענת נכות מוסבת]?

    

6. לאחר ששקלנו את חוות הדעת של שני המומחים הנ"ל ושמענו עדויותיהם וכן את עדותו של המערער ולאחר עיון בתיקו הרפואי של המערער, הננו מקבלים את חוות דעתו של פרופ' פינסטרבוש בכל הקשור לגב התחתון של המערער, אך הננו דוחים את טענת "הנכות המוסבת" לגבי ברך ימין מחוסר סמכות. להלן, יובאו טעמינו להחלטה זו. נפתח בטענת הנכות המוסבת.

    

   טענת הנכות המוסבת לגבי ברך ימין

    

7. תקנה 9(א) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) התש"ל-1969 קובעת כדלהלן:

    

   " הייתה פגימה מסוימת שהנכה נפגם בה, נובעת באופן בלתי אמצעי מפגימה מוכרת שנפגם בה אותו נכה, רואים אותה פגימה כפגימה מוכרת, אף אם איננה נובעת באופן בלתי אמצעי מחבלה, מחלה או החמרת מחלה שאירעו בזמן השירות עקב השירות".

    

   בע"א 459/89 קצין התגמולים נ' חריטן נקבע ש"קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת...על הקשר בין הפגימה במסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הוועדה הרפואית".

    

   "....באותו כיוון פסק כב' השופט הנדל בע"א 6256/13 גלעד לוי נ' משהב"ט כדלהלן: "...עולה חלוקת סמכויות בין ההחלטה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין פגימה לבין השירות, לבין החלטה בדבר קיומו של קשר רפואי בלתי אמצעי לפי תקנה 9- הראשונה היא בתחום סמכותו של קצין התגמולים, ואילו השנייה בסמכותה של הוועדה הרפםואית".

    

8. לפיכך, אנו דוחים את טענת המערער בדבר נכות מוסבת לגבי ברך ימין, כאשר פתוחה הדלת בפני המערער לפנות לוועדה רפואית בעניין זה.

    

9. טענת הנכות בגב התחתון

    

   • אין מחלוקת על כך שהמערער נפגע בחלקים שונים של גופו מהנפילה במדרון ב-17.2.11.

      

   • ד"ר שזר המומחה מטעם המשיב מצא בבדיקתו הקלינית "הגבלה ניכרת ורגישות בתנועות בכל הכיוונים בע"ש מותני". מכאן שאין הוא חולק והוא מסכים לכך שהמערער סובל מהגבלה בע"ש מותני. ד"ר שזר אף הכיר בכך שלאחר התאונה היו תלונות גם על הגב וגם על ברך ימין, כתפיים וידיים.

      

   • העובדה שהמערער לא נפגע פעם נוספת אחרי התאונה מ-17.2.11 והעובדה שביום הבדיקה אצל ד"ר שזר הייתה הגבלה ניכרת ורגישות בע"ש מותני מצביעה על קשר בין התאונה לבין הממצא שמצא ד"ר שזר.

      

   • המערער נחקר על פנייתו המאוחרת לד"ר דנציגר [אורטופד] כחודש לאחר התאונה. המערער הסביר בעדותו שקופ"ח טענה שמאחר והוא נפגע בצבא הוא צריך לקבל את הטיפול דרך הצבא, אלא שהצבא שחרר אותו ממילואים ולא הסכים לטפל במערער. לכן חלף זמן בין התאונה לבין הפנייה הראשונה לאורטופד [ראו עדות המערער בפרוט' עמ' 11 ש' 9-16].

      

   • למעשה ניתן לומר שהמערער הוכיח שנפגע במהלך שירות המילואים בשנת 2011 ותלונותיו בכל הקשור לכאבי גב מאירועים שקדמו לאירוע משנת 2011 לא היו משמעותיות, וחלפו לאחר מספר ימים, כך שהמערער שירת במילואים ותפקד ללא כל בעיות. רק אחרי התאונה החלו כאבי הגב, ואין כל טענה שמדובר בניוון או בסיבה אחרת זולת התאונה מ-17.2.11.

      

      

10. בע"א 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פ"ד לו'(4) 361, 366 נקבע ש"אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של "קרוב לוודאי", ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה". כפי שראינו לעיל, המערער עמד בנטל הנ"ל.

     

     

     

     

     

11. לפיכך, הנני מקבלים את הערעור בכל הקשור לגב התחתון ודוחים את הערעור מחוסר סמכות באשר לברך ימין מהטעם שהובא בהחלטה. משקיבלנו את הערעור בחלקו ודחינו חלק מהערעור, אין צו להוצאות, כל צד יישא בהוצאותיו הוא.

    חברי הוועדה חתמו על עותקים נפרדים של ההחלטה.

    על המזכירות לשלוח את ההחלטה אל ב"כ הצדדים.

     

    --------------------------- ----------------------- ------------------------

    יואל צור, שופט בדימוס ד"ר אסף יעקב עו"ד אראלה עפרון

    יו"ר הוועדה חבר חברה

     

    ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ז, 20 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.