פלוני נ' קצין התגמולים

הקדמה

1.הערעור נסב על החלטתו של קצין התגמולים מיום 23.2.2011, שבה נדחתה תביעתו של המערער המנוח להכרה בגין פגימה נפשית. מדובר ב"סיבוב שני" של ההתדיינות בערכאה זו. ועדת הערעורים (כבוד השופט א' באומגרט, פרופ' ח' מוניץ ועו"ד צבי חפץ) דחתה ביום 16.9.2015 את הערעור בהתבסס על הוראת סעיף 36א(1) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), שעניינה "בחירה בזכויות". על פסק-הדין הוגש ערעור, ובבית המשפט המחוזי הוחלט בהסכמת הצדדים כי התיק יוחזר לוועדת הערעורים על-מנת שתידרש לשלוש שאלות:

הדיון יוחזר לוועדה כדי שתדון בשאלה האם נכותו הנפשית של המערער נובעת מפוסט טראומה עקב האירוע הנטען במלחמת לבנון משנת 1982 והאם יש להכיר במערער בגין פגיעה נטענת זו, הוועדה תוסיף ותדון בשאלה מאיזה מועד המערער ידע על קיומו של קשר סיבתי נטען בין מצבו הנפשי לבין אותו אירוע נטען ומאיזה מועד יש לבחון את תקופת הזמן לבחירה בין זכויות על פי סעיף 36 לחוק הנכים.

2.מששב ההליך למשכן זה, הורתה ועדת הערעורים על מינויו של פרופ' צבי זמישלני כמומחה מטעמה. המומחה הגיש את חוות דעתו. ואז, בחודש מרץ 2018, נפטר המערער למרבה הצער (בגיל 61 שנים), ויורשיו באו בנעליו. המשיב ביקש לחקור את המומחה מטעם הועדה, ולכן נקבעה ישיבת הוכחות לפני המותב הנוכחי (הדיון התקיים ביום 12.2.2019). לאחר הדיון השמיעה הועדה את הערותיה הלכאוריות, אך הניסיון להביא את ההליך לסיומו בהסכמה לא צלח ועל כן הגישו הצדדים סיכומים.

3.מסע ארוך עבר אפוא ההליך דנן. המערער כבר אינו בין החיים. אין בכוונתנו להאריך בדברים מעבר לדרוש. ניגש הישר אל השאלות שהניח בית המשפט המחוזי על שולחן הועדה, ונדון בהן באופן ממוקד ככל שניתן.

הפן הרפואי: האם לקה המערער ב- PTSD עקב האירוע משנת 1982? 

4.כפי שצוין לעיל, מונחת לפנינו כיום חוות דעת של מומחה מטעם הועדה. מדובר בחוות דעת ארוכה ומפורטת, המשקפת ללא ספק חשיבה מעמיקה על מכלול היבטיו של המקרה המורכב והחריג שלפנינו. מסקנתו של המומחה – זו השורה התחתונה – היא שהמערער סובל מהפרעת דחק בתר-חבלתית (PTSD), אשר נגרמה עקב אירוע שחווה במלחמת לבנון הראשונה. המומחה נחקר על חוות דעתו ודבק בכל האמור בה. לאחר שעיינו בחומר הרפואי, בחנו את חווֹת הדעת של פרופ' זמישלני ושל המומחים מטעם הצדדים ושקלנו את טיעוני הצדדים, מצאנו כי יש לאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעם הועדה. בטרם שנסביר את מסקנתנו-זו, נסקור בקצרה את עיקרי חוות הדעת.

5.בחוות דעתו סקר המומחה את תולדותיו של המערער – לפני האירועים הנדונים ואחריהם. עיקר הדיון נסב על אירוע משנת 1982 – ימי מלחמת לבנון הראשונה. המערער (יליד שנת 1957, סיים שירות סדיר בשנת 1978) גויס אז למילואים כתותחן בחיל השריון, ונטל חלק בקרב באזור העיר צור אשר במהלכו, כך לפי תיאורו של המערער ולפי תצהירים ומכתבים נוספים שהוגשו, נהרגו חיילי צה"ל ועלתה אפשרות כי תוצאה קשה זו נגרמה מירי פגזים של כוחותינו (ירי שהמערער היה מעורב בו). אירוע נוסף בציר הזמן הוא פגיעה אקוסטית שחווה המערער במהלך אימון בשירות מילואים בשנת 1984; בגין הפגיעה הזו (הפרעה בשמיעה וטינטון) הוכר המערער על-ידי קצין התגמולים.

6.המומחה הוסיף וסקר את התיעוד הרפואי בעניינו של המערער – רישומים רבים ומפורטים לגבי תפקודו המתדרדר, לגבי אשפוזים חוזרים ונשנים ולגבי התסמינים הנפשיים שנצפו אצלו. לא נחזור כאן על הפירוט כולו אך נדגיש כי במסלול חייו של המערער אירע קו שבר בשנים 1984-1982 (ראו גם את התייחסותו של פרופ' זמישלני בעמודים 239-235 לפרוטוקול; עוד ראו את עדותו של ד"ר מנדלוביץ' שטיפל המערער, וכן ראו והשוו את התייחסותה של ד"ר עמיעז לתקופה זו בעמוד 204 לפרוטוקול). מאז מחצית שנות ה-90 ובמשך שנים ארוכות צוין ברישומים הרפואיים קשר בין מצבו הנפשי של המערער לבין האירוע משנת 1984. החל משנת 2005 אף נרשמה אבחנה של PTSD ושוב – בזיקה לאירוע משנת 1984. האירוע משנת 1982 צוין לראשונה בשנת 2009, וזאת – כך הוסבר – לאחר שהמערער תוחקר על-ידי עורך-דין, נזכר באירוע זה וחווה תכנים מהמלחמה.