מעוף מתכות אל ברזליות בע"מ נ' פקיד שומה חיפה

1.ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה השגה שהגישה המערערת על שומת מס שהוצאה לה על פי סעיף 145 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] לשנת 2011. המחלוקת בתיק עוסקת בטענת המערערת בדבר זכותה ליהנות מהטבות מס על פי חוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט – 1959. מחלוקת זו משתרעת על פני מספר מחלוקות משנה, ובהן הטענה בדבר זכאות להטבות בשל ההימנעות מהתקנת תיקון נדרש לתקנות לעידוד השקעות הון (תנאים שבהתקיימם יראו במפעל המוכר רכיב למפעל אחר, מפעל זכאי להטבה), התשס"ז – 2007, בטענה כי יש לראות במערערת ובחברת האם המחזיקה במלוא מניותיה של המערערת כמפעל אחד לצורך חישוב היקף הייצוא המזכה בהטבה, בטענות כנגד החלטת המשיב, שדחה בקשה לפתיחת שומות על פי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה ועוד.

2.נפתח את הדיון בתיאור קצר של הרקע העובדתי. לאחר מכן נסקור בקצרה את המסגרת המשפטית הרלבנטית, ולבסוף נדון בטענות השונות הדרושות להכרעה.

רקע

3.המערערת, מעוף מתכות אל ברזליות בע"מ, הייתה במועדים הרלבנטיים להכרעה חברה פרטית רשומה בישראל, שעיסוקה בייצור מוצרי מתכת שונים. למערערת היה מפעל באזור התעשייה בקרית חיים והיא מכרה את תוצרתה ללקוחות בישראל ומחוצה לה.

4.המערערת נוסדה בשנת 1996 ובשנת 2005 נרכשו מלוא מניותיה על ידי חברת מתכות פינקלשטיין בע"מ (להלן: חברת האם). גם חברת האם עוסקת בתחום המתכות ושתי החברות מייצרות ומוכרות מוטות מסגסוגת נחושת (מע/1 סעיף 4). בשנת 2015, כלומר לאחר המועדים הרלבנטיים להליך זה, התמזגו המערערת וחברת האם לחברה אחת ולמעשה חיי המערערת הגיעו לקיצם (ראו: מע/1 סעיף 7 ונספח "ה" למע/1).

5.מעדויות המערערת מתברר כי החל ממועד רכישת מניותיה, החלו המערערת וחברת האם לתכנן מהלכים לאיחוד פעילותן. החברות ביקשו להקים מפעל חדש משותף ובחנו אפשרות לגיוס הון (סעיף 6 למע/1). בשנת 2012 עברו החברות למתחם ייצור משותף באזור התעשייה אלון תבור ואף קיבלו אישור למענק ממרכז ההשקעות (נספח "ד" למע/1). כיום נהנית החברה הממוזגת ממעמד של "מפעל מועדף" כמוגדר בסעיף 18א' לחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט – 1959 (להלן: חוק העידוד) ונהנית מההטבות המוענקות למפעלים מועדפים.

6.עוד מתברר כי בעבר, משנת 2005, הוכרה המערערת כמפעל מאושר על פי חוק העידוד וזכתה להטבות מס בהתאם לסעיף 51 לחוק, בתנאים כאמור באישור מיום 17.5.2009 שצורף כנספח "ז" למע/1.

7.בהתאם לחובתה על פי הפקודה, הגישה המערערת לפקיד השומה דוחות שנתיים על הכנסותיה. הדו"ח על הכנסות המערערת לשנת 2011 הוגש לפקיד השומה ביום 16.1.2013 (ראו נספח "א" לתצהיר מש/1). הדו"ח התייחס אך ורק להכנסותיה של המערערת ולא כלל כל התייחסות להכנסותיה של חברת האם (דו"ח סולו). חברת האם מצידה הגישה לפקיד השומה דו"ח על הכנסות לשנת 2011 ביום 12.7.2012 (מש/3 סעיף 8). גם חברת האם הגישה את הדו"ח על הכנסותיה שלה בלבד ולא כללה בו את הכנסות המערערת.

8.בדו"ח על הכנסותיה ביקשה המערערת ליהנות מהטבות המס על פי חוק העידוד ודיווחה על הכנסתה כהכנסה ממפעל מועדף. המערערת אף צירפה ביום 25.5.2011 "הודעה שנתית למפעל מועדף שהוא מפעל תעשייתי" (טופס 901א'), שבו פירטה את הכנסותיה בחלוקה לאזורי מכירה.

על פי הודעה זו, היו סך מכירותיה של המערערת בשנת 2011 בסך של 96,400,972 ₪, מתוכם 85,792,849 ₪ מכירות בישראל, 5,556,779 ₪ מכירות לאירופה ו- 5,051,344 ₪ מכירות לצפון אמריקה.