ע"מ 3108/15,ע"מ 3110/15,ע"מ 3109/15,ע"מ 3110/15,ע"מ 3110/15

שלושת העוררים מואשמים כי נטלו חלק באירועי הפרות סדר סמוך לכפר נבי צלאח, שכללו יידוי אבנים ובחלקם גם בקבוקי תבערה. העדות המרכזית נגדם הינה של שותף למעשים, עז אלדין תמימי (להלן – המפליל), המפליל את השלושה באירועים שונים.

העוררים שוחררו בתחילה לאחר שנטען על ידי ההגנה, כי עדותו של המפליל אינה מהימנה, שכן זה טען ביחס לאירוע אחר, בו נטל חלק לטענתו אדם בשם מוחמד שאכר, כי התרחש במועד בו מוחמד שאכר היה עצור ולא היה יכול לבצע את העבירה. לנוכח פגם זה, אף שוחררו שניים אחרים כאמור בהחלטתי בע"מ 2935/15 וע"מ 2936/15 מיום 17.11.15, שגם הם הופללו על ידי אותו מפליל. בעקבות זאת ביצעה התביעה השלמת חקירה, במסגרתה נחקר המפליל פעם נוספת באשר למועד ביצוע העבירה עם מוחמד שאכר. המפליל אישר שוב את מעשה העבירה, אולם תיקן את מועד הביצוע, משבוע לפני מעצרו שלו, לשבוע לפני מעצרו של מוחמד שאכר. לדעת התביעה בכך באה על פתרונה אותה תמיהה שניתן להסיק ממנה חוסר מהימנות, ועל כן פנתה בעיון חוזר בשאלת המעצר. בקשה זו התקבלה, ומכאן ערעור ההגנה שלפניי.

אין מחלוקת ממשית על קיומה של עילת מעצר, והמחלוקת נעוצה בשאלת משמעותה של אותה השלמת חקירה שביצעה התביעה והשלכתה על התמונה הראייתית הכוללת.

לדעת ההגנה, השלמת החקירה האמורה הינה בגדר עדות מוזמנת, שמשקלה נמוך, ואינה יכולה להוות תיקון לפגם הראייתי הראשוני. לדעת התביעה, לא רק שאין בהשלמת החקירה כל פסול, אלא המדובר בצעד מתבקש לנוכח החלטתי בע"מ 2935/15 וע"מ 2936/15, ומטרתה חשיפת האמת. העד חידד נקודה מסויימת, ודי בכך לנוכח העובדה ששאר העדות הינה מספקת ובעלת חיזוקים נדרשים.

דיון והכרעה

המעשים המיוחסים לעוררים, שהינם כולם בגירים, הינם מעשים חמורים המקימים עילת מעצר. זאת, כיוון שהמדובר לכאורה במעשים אלימים, שתוכננו מראש ובוצעו בצוותא חדא במטרה לפגוע בכוחות הביטחון. על כך לא הייתה מחלוקת ממשית.

המחלוקת נוגעת לשאלה כיצד להתייחס לפגם הראשוני באמרת המפליל, שאינו מתייחס כלל לעוררים, אלא לאירוע אחר, וכיצד משפיעה השלמת החקירה על אותו פגם בשלב הלכאורי בו אנו נמצאים.

על הפגם הראשוני כתבתי בע"מ 2935/15 כדלקמן:

"בטענה הראייתית השלישית שהעלתה ההגנה מצאתי כי יש ממש. טענה זו מתייחסת לאירוע נוסף אליו התייחס המפליל, ובמסגרתו טען כי נטל עמו חלק ביידוי אבנים, שהתרחש כשבוע לפני מעצרו (המפליל נעצר ביום 20.9.15) אדם בשם מוחמד שאכר. ההגנה ציינה כי מוחמד שאכר נעצר ביום 28.8.15, כלומר שכלל לא יכול היה להיות באותו אירוע במועד שנטען כיוון שהיה בכלא. נטען כי גם אם המפליל טעה במספר ימים, אין זה מתיישב עם העובדה כי מוחמד שאכר היה בכלא כבר מסוף אוגוסט.

אכן, ניתן להעלות הסבר אפשרי כי המפליל טעה במועד, שכן האמרה ניתנה שבוע לאחר מעצרו, וייתכן כי התבלבל. יחד עם זאת, זהו הסבר אפשרי, שיכול שיתקבל על ידי בית המשפט בשלב שמיעת הראיות, אולם בשלב הנוכחי, כאשר גורמי החקירה לא עשו ניסיון כלשהו לבחון פרט זה, יש בכך כדי לגרוע במידה מסויימת מאמינות האמרה, בייחוד שבשלב זה המדובר באמרה מפלילה יחידה נגד המשיבים."

התביעה נתנה דעתה להערתי בדבר העדר הניסיון לבחון את אותו פער המתייחס למוחמד שאכר, וביצעה השלמת חקירה. לא ראיתי בכך כל פסול, אלא ההיפך הוא הנכון. בעיניי המדובר בצעד מתבקש.

ההגנה טענה כי המדובר בעדות מוזמנת, אולם מעבר להעלאת טענה זו בעלמא, אין כל ביסוס לכך. על פניו נראה כי המדובר בהשלמת חקירה על דרך גביית עדות באופן לגיטימי ותקין. מכאן כי לכאורה, הפגם הראשוני תוקן. הפגיעה במשקל האמרה המפלילה, לפיכך, צומצמה עד מאוד. בשלב לכאורי זה, אין מקום לקבוע כי המפליל אינו אמין, וכי התיקון למועד העבירה שביצע עם מוחמד שאכר אינו נכון.

פועל יוצא הוא כי בהעדר פגיעה משמעותית במשקל הלכאורי של האמרה המפלילה, אזי קיימות ראיות לכאורה טובות נגד העוררים, כל אחד על פי חלקו. כאמור לעיל, המעשים בהם מדובר, שבוצעו על ידי בגירים תוך הידברות מראש ומתוך רצון לפגוע בכוחות הביטחון בדרך אלימה, מלמדים על מסוכנות משמעותית, ומכאן כי לא היה כל פגם בהחלטת בית משפט קמא באשר להחלטת המעצר בעיון החוזר.

הערר נדחה.

ניתנה היום, 7 בדצמבר 2015, כ"ה בכסלו התשע"ו, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.