בפתח הדיון בערר הסנגוריה, הודיע בא כוח העורר כי למרות שהסכים לקיומן של ראיות לכאורה בפני ערכאה קמא, כיום הוא מבקש לטעון בעניין זה. לאור טענה זו, היה מקום להחזיר את התיק לדיון מחודש בפני ביהמ"ש קמא. עם זאת, על דעת הצדדים ומתוך רצון ליעל את ההליכים, הוחלט כי הטיעונים יישמעו בפניי ואכריע בהם.
העורר מואשם בניסיון לגניבה בלילה בצוותא, בכך שביום 22.03.15, בצוותא עם אחרים, ניסה לגנוב מונית השייכת למר ניסים אבוטבול. לצורך זה, התקשר שותפו הנטען של העורר אמג'ד אבו חג'אג' לנהג המונית וקבע להיפגש עימו במחסום נעלין. באותו יום, בסביבות השעה 21:00, הגיע נהג המונית למחסום. אמג'ד ביקש ממנו להתקדם ולעבור את המחסום, אך נהג המונית סירב והשניים קבעו כי יפגשו בישוב נילי. בשלב זה, הוחלף נהג המונית על ידי שוטר סמוי. השותפים הכווינו את השוטר לכיכר הסמוכה לצומת הדואר, שם המתין לו העורר וסימן לו לעצור. השוטר עצר בצד הדרך ואז פתח העורר את הדלת ואמר לו מספר מילים, בין היתר אתה תאסוף אותי. לאחר מכן התחיל העורר לקלל את השוטר, תוך שהוא מנסה להעביר את הילוך הרכב למצב חנייה ולהרים את בלם היד. בשלב זה נעצר העורר.
כאמור, החלטת ביהמ"ש קמא התרכזה בקיומה של עילת מעצר. בעניין זה קבע ביהמ"ש קמא כי מדובר בעבירה מתוחכמת ומסוכנת, העלולה להסתיים בפגיעות בגוף, במיוחד באזור. בנסיבות אלה, קבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים.
בערר, מעלה הסנגור שורה של טענות בנוגע לתשתית הראייתית ולעילת המעצר. ראשית, טוען הסנגור כי גרסתו של העורר, לפיה ביקש מנהג המונית לאסוף תיירים האמורים להגיע לאזור נתב"ג, לא נבדקה. לדעת הסנגור מדובר במחדל חקירתי משמעותי. עוד טוען הסנגור כי המעצר בוצע במקום בו נמצאות מצלמות ואלה לא נבדקו.
באשר לעילה, מפנה הסנגור לעברו הנקי של העורר ולעובדה כי מדובר בניסיון גניבת רכב, אשר שוויו אינו רב. הסנגור אף הפנה למספר החלטות שניתנו על ידי בימ"ש זה, בהן שוחררו נאשמים במספר מעשי שוד. לדעת הסנגור, מאחר שעסקינן בעבירת רכוש ללא נסיבות חומרה מיוחדות, יש מקום להורות על חלופת מעצר.
בתשובתה, מפנה התביעה הצבאית לתשתית הראייתית המבססת, לטעמה, ראיות לכאורה. בעיקר מציינת התביעה תרגיל חקירה שנערך לאחד המעורבים הנטענים, מוחמד אפאנדי, ממנו אפשר להבין כי העורר היה מעורב באירוע. עוד מדגישה התביעה את התנהגות העורר במקום. בכך אף טמונה, לטענתה, התשובה לטענת העורר כי ביקש לגרום לאיסופם של תיירים. גרסה זו אינה מתיישבת עם הקללות שהופנו כלפי הנהג והניסיון להרים את בלם היד. לבסוף, מפנה התובע למחקר תקשורת ממנו עלה שקיים קשר בין ראש החולייה אבו חג'אג' לבין העורר.
לגבי העילה, סומך התובע את ידיו על החלטת ביהמ"ש קמא. לטעמו, בחינת כלל האירוע מלמד על מסוכנות. כך מדגיש התובע את הסיכון שאירוע כאמור יתדרדר לאלימות ולאירוע קשה הרבה יותר. סיכון זה נלמד מהתנהגות העורר במהלך ביצוע העבירה.
מעיון בראיות אין לי אלא לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת לביסוס כתב האישום. יש לזכור כי העורר נעצר תוך כדי מעשה. בעניין זה יש להעדיף, לכל הפחות בשלב הנוכחי, את גרסתם של השוטרים, לפיה העורר נכנס עם פלג גופו העליון לתוך הרכב וניסה להרים את בלם היד, תוך שהוא מקלל את הנהג. התנהגות זו אינה מתיישבת עם הטענה כי נשלח על מנת לאסוף מונית במטרה להסיע תיירים. העורר לא נתן פרטים בנוגע לאדם אשר, כביכול, שלח אותו למשימה זו. על כן, לא מצאתי בסיס לטענת הסנגור בנוגע למחדל חקירתי בנקודה זו.
מעבר לכך, מצוי בחומר החקירה תמליל של פעולת חקירה שבוצעה בין שני נחקרים נוספים. באותו תמליל מספר מוחמד אפנדי, כי שימש כתצפיתן בעת שהעורר ניגש לרכב ונעצר. מהשיחה עולה כי היו מעורבים נוספים אשר נכחו באזור והם ברחו. עוד מוסר העד כי זו הייתה הפעם הראשונה שהעורר משתתף באירוע שכזה. מעבר לכך, בחומר הראיות מצויות שיחות טלפון של אמג'ד אבו חג'אג', אשר על פי הראיות יזם וארגן מספר מעשי גניבה, עם אחרים. תוכן השיחות מחזק את גרסת התביעה כי העורר היה חלק מכנופיה שביקשה לגנוב את המונית (שיחות 713-749).
בעיניי די בראיות האמורות על מנת לבסס את המתואר בכתב האישום.
גם בנוגע לעילת המעצר לא אוכל להסכים עם טענות הסנגור.
אומנם, קבענו בעבר כי, ככלל, עבירה ספוראדית הקשורה לרכוש אינה מקימה עילת מעצר (ראו ע"מ 1159/12 התוב"ץ נ' משארקה ואח') . כך נקבע אף במקרים בהם נעשה ניסיון לגנוב רכב.
ברם, לצד האמור, נקבע כי כאשר מתאפיינת העבירה בפוטנציאל סיכון ייחודי, לא מן הנמנע כי ביהמ"ש יורה על מעצר (עניין משארקה הנ"ל).
זהו המקרה בענייננו. מעשיו של העורר היו חלק מאירוע יזום, מתוכנן היטב, בו נטלו חלק מספר מעורבים. בנסיבות אלה, גם אם מעמדו של העורר בחבורה אינו בכיר וגם אם תפקידו אינו המרכזי ביותר, הרי שפוטנציאל המסוכנות הטמון במעשים משמעותי. בל נשכח כי במהלך האירוע נהג העורר בכוח כשניסה להוציא את מפתח הרכב מהמתנע ואף קילל את הנהג. אלה ממחישים היטב את פוטנציאל הסיכון כי אירוע שכזה יגלוש לאלימות פיזית.
לנוכח האמור, הגעתי למסקנה כי החלטת ביהמ"ש קמא מבוססת ואין מקום להורות על שחרור העורר בחלופה.
אשר על כן, הנני דוחה את הערר.