ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי יהודה (בפני כב' השופט סא"ל עמי נבון)

בתיק מס' 2950/18 מיום 25.02.18

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 26 בפברואר 2018, י"א באדר התשע"ח.

העורר מואשם בכך שביום 13.2.18, נסע ברכב בעל לוחיות רישוי ישראליות ללא רישיון נהיגה. עת הגיע למחסום משטרתי, עקף רכב שלפניו על קו הפרדה רציף במטרה להימלט מהשוטרים, ולאחר מכן כשהגיע לרכב משטרתי אשר חסם את הכביש ניסה לעבור אותו ללא הצלחה והתנגש בו. כתוצאה מהתאונה נפגע שוטר שהיה ברכב החוסם. בגין מעשה זה יוחסו לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חובת ציות לשוטר, עקיפה שלא כדין, נהיגת רכב ישראלי שאינו רשום באזור ונהיגה ללא רישיון נהיגה.

ביום 22.2.18, לאחר שהסתיימה חקירתו של העורר, אולם עדיין לא הוגש כתב אישום, הורה בית משפט קמא על שחרורו בערובה. תוך תקופת עיכוב הביצוע הוגש כתב אישום יחד עם בקשה חדשה למעצרו. בית משפט קמא בחן את הבקשה החדשה ביום 25.2.18, ראה בה שינוי נסיבות המצדיק בחינת מעצרו ולנוכח המסוכנות שנגלתה ממעשיו הורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בפניי ערר על החלטה אחרונה זו.

לטענת הסניגור, העורר נאלץ לנסוע ברכב כיוון שנדרש להגיע לבית החולים בשל מחלת בנו התינוק. העורר כלל לא ראה את ניידת המשטרה, ומדובר במקרה זה בלא יותר מאשר תאונת דרכים מצערת. לא נערך כל מרדף, והעורר כלל לא ניסה להימלט מהמשטרה, ועל כן אין כל מסוכנות או חשש להימלטות מאימת הדין.

מנגד טענה התביעה כי העורר הפגין זלזול מוחלט בחיי אדם. על פי הראיות הקיימות העורר נכשל בטסט, החליט בכל זאת לנהוג , הסיע את אשתו, בנו התינוק ואחייניתו כשהם אינם חגורים, חצה קו הפרדה רציף לאחר שהבחין במשטרה וניסה לברוח גם מהחסימה המשטרתית אך התנגש בה. לאור זאת ביקשה לדחות את הערר.

יש לומר כי הצדדים ביקשו שהות על מנת להגיע להסדר בתיק העיקרי, אולם משלא הצליחו להגיע להסכמה, נדרשתי ליתן החלטה בערר לגופו.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

המחלוקת בין הצדדים הינה בראש ובראשונה עובדתית. לגרסת העורר, כלל לא הבחין במשטרה, ומדובר בתאונה בלבד, שכן ניסה לבלום אולם הבלם לא עבד. אשתו ואחייניתו שהיו ברכב טענו כי הן לא שמעו משטרה ולא הבחינו במשטרה או בכלי רכב אחרים. הסניגור הגיש מסמכים רפואיים המעידים על אשפוז קצר לאחר התאונה לרעייתו, בנו ואחייניתו של העורר.

מאידך, השוטרים מסרו דברים אחרים. השוטר שהיה בניידת המשטרה שביצעה בדיקות לפני הכניסה לחלחול מסר כי הבחין ברכב של העורר, ולטענתו ברגע שנהג הרכב הבחין בהם הוא האיץ ועקף את הרכב שהיה לפניו על קו הפרדה רצוף. הודעה הועברה על בריחת רכבו של העורר לרכב משטרתי נוסף שהיה מרחק מה לאחר מכן, ורכב זה ביצע חסימה של הכביש. מעדות השוטרים שהיו ברכב השני עולה כי הרכב המשטרתי היה עם אורות מהבהבים וכן הפעיל סירנה. בעת שהעורר הבחין בהם הוא עבר לנתיב הנגדי האיץ ואז התנגש ברכב המשטרתי. עוד אציין כי המשטרה בחנה את בלמי הרכב על ידי בוחן תאונות דרכים אשר מצא כי כל הבלמים בגלגלי הרכב היו תקינים. אין חולק כי העורר נהג ברכב ללא היתר וללא רישיון נהיגה כלל.

מעדויות השוטרים הקיימות בתיק אני סבור כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר. אם לגרסתו לא הבחין בשוטרים, לא ברור מדוע נדרש להאיץ ולעקוף רכב על קו הפרדה רצוף, וכיצד האיץ לקראת רכב משטרתי נוסף שאורותיו מהבהבים. טענתו כי בלמי הרכב לא עבדו נבדקה ונשללה ע"י בוחן מטעם המשטרה. לעורר מניע ברור להימלט מבדיקה עקב נהיגתו ברכב ללא רישיון נהיגה. יש לומר כי גם רעייתו של העורר מסרה בסיפת דבריה במשטרה כי יכול להיות שבעלה ברח מהמשטרה כיוון שלא היה לו רישיון נהיגה. אני סבור כי במכלול הראיות הקיימות יש כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לו.

עילת מעצר

העורר לא עבר טסט. עניין זה לא מנע ממנו לרכוש רכב בעל לוחיות ישראליות ולנהוג בו בניגוד מוחלט לכללי התנועה – תוך עקיפת קו רצוף, הסעת נוסעים ללא חגורת בטיחות וגרימת תאונת דרכים. אין לי אלא לקבוע כי מדובר בעזות מצח, כשלאחר כישלון במבחן נהיגה, דבר האומר כשלעצמו דרשני מבחינת כישורי הנהיגה של העורר, רכש רכב ונהג בו. עוד עניין לנו במי שניסה להתחמק משוטרים, תוך שהוא גורם לתאונה תוך כדי כך. מעשיו מעידים על זלזול מוחלט בחוק והעדר מורא מרשויות אכיפת החוק.

בעיניי, מדובר בשילוב של מסוכנות ברורה לציבור המשתמשים בכביש ובנוסף חשש להימלטות מאימת הדין (השוו ע"מ 3021/17 מנאצרה נ' התביעה הצבאית (פורסם בנבו, 24.8.2017); ע"מ 1331/16 אבו פארה נ' התביעה הצבאית (פורסם בנבו, 22.2.2016); ע"מ 1613/15 התביעה הצבאית נ' צלאח אלדין (פורסם בנבו, 16.4.2015); ע"מ 1169/15 התביעה הצבאית נ' עמלה (פורסם בנבו, 1.2.2015)).

לנוכח האמור, אני מורה על דחיית הערר.