ע"ח
בית המשפט המחוזי חיפה
|
47033-04-17
04/05/2017
|
בפני השופט:
ערן קוטון
|
| - נגד - |
העורר:
יוסף בן סימון
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
1. לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") שניתנה בגדרי בא"ש 7296-04-17 ביום 27.4.17.
במסגרת החלטתו דחה בית משפט קמא את בקשת העורר להורות על ביטול החלטת איסור מנהלי על שימוש ברכב.
2.לפני בית משפט קמא הונחה בקשת העורר לפיה ביום 22.4.17 נהג בנו של העורר (להלן גם: "הבן") ברכב שבבעלות העורר (להלן: "הרכב") ונפסל מלנהוג עקב שכרות. במעמד זה אף נלקח הרכב בו נהג הבן ונאסר להשתמש בו למשך 30 יום. בבקשתו ציין העורר כי אפשר לבנו לנהוג ברכב לצורך בילוי והוא מצר מאוד על העבירה שעבר הבן. עם זאת, הוא מבקש לבטל את איסור השימוש ברכב שכן הוא זקוק לרכב לצרכי עבודה בהיותו מבצע משלוחים ומסייע לכלכלת המשפחה.
3.בית משפט קמא קיים דיון בבקשת העורר במסגרתו העיד העורר ונחקר על ידי המשיבה. בעדותו אמר העורר שהבן יצא לבלות. עוד אמר כי מפתחות הרכב נמצאים בחזקתו ובנו לא מתגורר בביתו. כשנאמר לו שבנו אמר שהרכב שייך לו, טען כי הבן אמר זאת בהיותו שיכור. עוד אמר שאין בכוונתו לאפשר לבנו לנהוג ברכב פעם נוספת.
4.לאחר שעיין בראיות שבחזקת המשיבה ושמע את טענות הצדדים החליט בית משפט קמא לדחות את בקשת העורר. נקבע כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה לכך שנהג הרכב נהג בו בהיותו שיכור. הנהג, בנו של העורר, נהג ברכב בהסכמת העורר והרכב היה בחזקתו כדין. קיימת זיקה משפחתית קרובה בין הנהג לבין העורר, והעורר אישר כי הוא מאפשר לבנו לנהוג ברכב כדבר שבשגרה בסופי השבוע. בית משפט קמא לא התרשם כי העורר עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע העבירה ברכב.
עוד צוין כי עבירה של נהיגה בשכרות היא עבירה חמורה אשר תוצאותיה יכולות להיות הרות אסון, הן לנהג עצמו והן למשתמשים אחרים בדרך. מכאן נקבע שיש לעשות הכול כדי להרחיק נהגים מסוכנים מן הכביש.
5.בית משפט קמא היה ער לכך שההחלטה המנהלית גורמת ותגרום לעורר ולבני משפחתו קושי ואי נוחות, אך קבע שהמחוקק נתן דעתו לכך. לשם הרתעה נקבע ההסדר החוקי הצריך לעניין.
לנוכח כל האמור לא מצא בית משפט קמא לנכון לבטל או לקצר את תקופת האיסור המנהלי על השימוש ברכב.
6.העורר שאינו מיוצג מסרב להשלים עם החלטת בית משפט קמא. לאחר קבלת ההחלטה הוגש הערר מושא ההליך דנן, אלא שחלף הודעת ערר הגיש העורר מסמך זהה לבקשה שהגיש לפני בית משפט קמא. לאחר שניתנה החלטה בעניין תיקן העורר את הודעת הערר, תוך ציון כי בנו הוא שנהג ברכב, הוא זקוק לרכב לצרכי פרנסה, הוא אדם מבוגר המסתייע ברכב לצרכים כלכליים ואין בכוונתו לאפשר לבנו לנהוג ברכב.
7.בדיון שהתקיים בערר חזר העורר על טענותיו והדגיש כי הוא עוסק במשלוחי פרחים מספר שעות ביום. לטענתו נתן את הרכב "כאבא לבן" וזו פעם ראשונה "שזה קורה". העורר הבטיח שלא יאפשר לבנו לנהוג ברכב.
המשיבה התנגדה לקבלת הערר בהדגישה את העבירה החמורה שעבר לכאורה בנו של העורר, את התכליות העומדות ביסוד איסור השימוש ברכב ואת הפסיקה שעסקה בסוגיה. המשיבה הגישה לעיון בית המשפט את הראיות אשר הצטברו בחזקתה, רשימת רכבים השייכים לעורר ואת גיליון הרשעותיהם התעבורתיות של העורר ובנו.