ע"ו 39310-09-14 ב' א' א' נ' קצין התגמולים

א.בפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י- 1950 (להלן: "החוק"), אשר ליד בית משפט השלום בחיפה (בראשות השופט הבכיר י. וגנר) מיום 13.8.14 לפיו, נדחה ברוב דעות הערר שהגישה המערערת על החלטתו של המשיב, מיום 1.8.04, לדחות את תביעתה (שהוגשה ביום 28.1.04) להכרה בזכויותיה לפי החוק הנ"ל.

ב.המנוח, ד' ב' א' ז"ל, להלן: "המנוח"), יליד 1949, נפטר בתאריך 30.12.03.

במהלך שירותו הצבאי בקבע, בשנת 1975, נפגע המנוח מכדור בכף רגל ימין ובעטיה של פגיעה זו נאלץ לעבור בשנת 1992 קטיעה מתחת לברך, ובשנת 1996 נאלץ הוא לעבור קטיעה נוספת בשליש העליון של עצם הירך, מימין. נכותו של המנוח הועמדה על 82% נכות.

ג.השאלה שעלתה לדיון בפני הועדה הייתה האם קיים קשר סיבתי בין נסיבות פטירתו של המנוח (שנמצא מת בשעת בוקר במיטתו) לבין נכותו המוכרת.

המערערת מצידה הסתמכה על חוות דעת רפואיות שניתנו על ידי ד"ר גבע, ואילו המשיב מצדו הסתמך על חוות דעת של פרופ' עמיחי רובין (מומחה למחלות פנימיות וריאה) וד"ר ישראל תמרי (קרדיולוג) אשר סברו כי אין קשר בין נסיבות פטירת המנוח לבין נכותו הקיימת של המנוח.

ד.נוכח המחלוקות הקוטביות שבין רופאי הצדדים, מינתה הועדה ביום 27.1.13, את מנהל מרכז הלב בבית החולים שיבא, פרופ' מיכאל אלדר, כמומחה רפואי מטעם הועדה. השאלה שהוצגה בפני המומחה הרפואי הייתה האם קיים קשר סיבתי בין נכותו המוכרת של המנוח לבין פטירתו.

ה.המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 3.6.13, ובהמשך נשאל שאלות הבהרה מטעם הצדדים, ונחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו.

ו.עמדתו של המומחה פרופ' אלדר הייתה כי:

"למנוח היו מספר גורמי סיכון לטרשת שלא ניתן ליחסם ישירות לקטיעה אלו כוללים יתר לחץ דם, עישון כבד, רמה גבוהה מאוד של שומני הדם והשמנת יתר. בנוסף הייתה מחלת ראות חסימתית קשה משנית לעישון הכבד, שהוסיפה אף היא עומס על הלב. ההשפעה של גורמי הסיכון האלו על התפתחות אפשרית של מחלת לב טרשתית ועל קיצור תוחלת החיים היא מכרעת ואני מעריך אותה בכ-60%. מכאן שניתן לייחס לקטיעה תרומה של כ- 40% למותו...".