ע"ו 39271-06-14 ח.ק. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1.המערער, יליד 1.4.60, מוכר בגין מספר פגימות ונכותו הכוללת עומדת על 29%. הפגימה והנכות הרלוונטיות לענייננו היא ההפרעה הנפשית בגינה הוכר ועליה ניתנו לו 10% נכות.

2.הערעור נסב על קביעת וועדה רפואית עליונה מיום 20.1.14 ומיום 31.3.14 שראתה לדחות ערעורו על החלטת הוועדה המחוזית.

3.ואלה העובדות הצריכות לעניין:

א.ביום 2.9.79, במהלך שירותו הצבאי נפגע המערער עת נפל ממשאית וסבל חבלה בגב.

ב.במהלך השנים טען המערער גם לנכות בתחום הנפשי ונבדק על ידי מספר רב של פסיכיאטרים. בסופו של יום ב – 22.6.88 נקבעה למערער נכות בגין תסמונת סומטיזציה מכוח סעיף 33 ב' למבחני הנכות במתכונתן אז, בשיעור 10%.

הנכות נקבעה לאחר שפרופ' מוניץ ופרופ' פליק בדקו את המערער ומצאו כי המערער סובל מהפרעה קונברסיבית או מסינדרום סומטיזציה, כפי שעולה מחוות דעתו של ד"ר משה זהר, שנתן חוות דעת למשיב ביום 29.7.85.

ג.במסגרת קביעת דרגת הנכות שנעשתה ביום 22.6.88 נכתב במפורש בטופס של פרוטוקול הוועדה "תסמונת סומטיזציה". יחד עם זאת, באישור מיום 29.6.88 שנשלח למערער, באשר לתוצאות וועדה רפואית נוספת, מכונה התסמונת הנפשית בה הוכר: "הפרעות נפשיות".

ד.בשנת 1993 נפגע המערער בתאונת דרכים. תאונה זו היוותה גם תאונת עבודה והמערער פנה למל"ל וזה הכיר בנכות בשיעור 56% (לפני תקנה 15) בין היתר בגין גב תחתון, עמ"ש צווארי, פגיעה עצבית פריפרית והגבלת תנועות בשורש כף יד ימין. שיעור הנכות הנפשית בגין תסמונת הפוסט-טראומטית בעקבות אותה תאונה נקבע על 20% נכות. המל"ל אף מצא להגדיל את נכותו מכוח תקנה 15 וסך כל נכותו במל"ל עומדת על 85% נכון לשנת 1997.

נכותו הנפשית של המערער במל"ל נקבעה בהתאם לחוות דעתו של ד"ר דניאל גרופר, מיום 9.1.97, שמציין כי מדובר באישיות תלותית לפני התאונה (והכוונה היא לתאונה משנת 93 – ח.ו.ו.) עם טראומה ראשונה בזמן שירותו הצבאי. הוא מציין עוד, כי תפקודו המשפחתי והתעסוקתי של המערער תוארו כתקינים עד לתאונה מ –1993 ומאז חל שינוי חריף עם הפרעות קשות בשינה, באפקט ועוד.