ע"ו 25431-02-14 ה' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1.המערערת, ילידת 1976, מוכרת בגין מחלה חסימתית כרונית קשה ונכותה נכון למועד זה עומדת על 60% נכות בהתאם לסעיף 5 א. (4) למבחני הנכות, שנקבעו באופן זמני למשך 3 שנים עד לדצמבר 2016.

2.הערעור שבפני נסב על קביעת וועדה רפואית עליונה (להלן: "הוועדה") מיום 17.12.13, שראתה לקבל את ערעורה בחלקו, ולהעמיד את נכותה בגין מחלת האסטמה על 60% נכות אך זמנית למשך 3 שנים. יש לציין שעד להחלטת הוועדה האחרונה עמדה נכותה של המערערת על 40% נכות וזאת במשך שנה ומחצה. המערערת מוכרת מאז שנת 1996 ונכויותיה נקבעו לאורך שנים במתחם שבין 80% לבין 20% בהתאם למצבה כפי שראו אותו הוועדות השונות.

3.בוועדה האחרונה, נשוא הערעור כאן, התייצב לצד המערערת גם פרופ' יששכר בן-דב, מנהל מכון הריאה בית חולים שיבא, שטיפל במערערת מאז שפרצה המחלה ועד עזיבתה את הארץ למגורים בארה"ב והוא מעודכן בדבר מצבה גם כיום. פרופ' בן דב הסביר כי לא כל מהלך המחלה של המערערת ברור אבל ברי כי היא סובלת מאסטמה קשה, גם אם חלקם של הפרמטרים תקינים לעיתים (למשל ערכי הסטורציה).

פרופ' בן-דב העלה את האפשרויות שלבד מאסטמה סובלת המערערת ממחלות נוספות, לרבות אולי חולשה של שרירי הנשימה ועוד. בעניין זה כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה סבור פרופ' בן-דב, כי יש לעשות ברור מעמיק והוא הציע אף לכתוב מכתב לרופאים המטפלים בארה"ב על האפשרויות הדיאגנוסטיות השונות לצורך עריכת אותו בירור במקום מגוריה בארה"ב.

4.בוועדה האחרונה התייצבה גם המערערת בעצמה, חרף העובדה שבעבר ביקשה להימנע מלהגיע לוועדה בשל החשש לבריאותה במהלך טיסה ארוכה מארה"ב לארץ לצורך התייצבות בפני הוועדה.

5.הוועדה בדקה את המערערת ואף עיינה בתוצאות בדיקת תפקודי ריאה שביצעה המערערת בבוקר הבדיקה בבית החולים שיבא. כן עיינה בחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה מטעמה של המערערת בשל חשד שעלה בוועדות קודמות שמא מדובר בבעיה בתחום זה.

הוועדה סיכמה כי המערערת סובלת ממחלת ריאות חסימתית בצורה קשה אך יש לערוך בירור מעמיק באשר לגורמים שצוינו על ידי פרופ' בן-דב, כמו למשל תוספת של מחלת שרירים מסוג מיאסטניה גרביס או פעילות יתר של בלוטת התריס ואף אגרבציה של המחלה ממקור נפשי. מכאן הקביעה של הנכות באופן זמני.

6.ב"כ המערערת אינו טוען כנגד שיעור הנכות הזמנית שנקבעה למערערת אלא כנגד קביעת נכות זו כזמנית.

7.לשיטתו, לא נמקה הוועדה מדוע מצאה לקבוע את הנכות כזמנית לאחר שאין חולק כי המערערת סובלת ממחלה קשה מזה 18 שנים, וכדברי פרופ' בן-דב בחוות דעתו מחלתה של המערערת קיימת בדרגת חומרה פחות או יותר קבועה במשך כמעט 15 שנים. גם אם אין מדובר באסתמה קלאסית יש להעניק את הנכות לצמיתות.