ע"א 6899/12 יחיא אלקדמאני נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים

השופטת א' חיות:

           ערעור על פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ) בת"א 8135/06 מיום 20.6.2012, בו נדחתה תביעתו של המערער לסעד הצהרתי לפיו הנכס הידוע כחלקה 2 בגוש 30514 והמצוי בשכונת שיח' ג'ראח במזרח ירושלים (להלן: הנכס), אינו "נכס נפקד" כמשמעותו בחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: חוק נכסי נפקדים) וכי הוא זכאי להירשם כבעליו.

רקע והליכים קודמים

1.        הנכס נושא הערעור נרכש בשנת 1967, לפני מלחמת ששת הימים, על ידי בני הזוג אלינור ועבדאללה אלמוגרבי (להלן: גברת אלמוגרבי ומר אלמוגרבי, בהתאמה, וביחד - הבעלים), בחלקים שווים ביניהם. ביום 23.6.1968 הוציא המשיב תעודת נפקדות לנכס לפי סעיפים 30(א)-(ב) לחוק נכסי נפקדים ומאותה העת ניהלה חברת עמידר (להלן: עמידר) את הנכס בעבורו.

           בתובענה שהגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 2006 עתר המערער לסעד הצהרתי כי הוא בעליו של הנכס ובמסגרתה, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה בית המשפט יכריע בשאלה אחת והיא סוגיית אזרחותם, נתינותם ומקום מושבם של בני הזוג אלמוגרבי במועד הקובע להחלת חוק נכסי נפקדים. בפסק דין שניתן ביום 7.9.2009, ולאחר שנשמעו ראיות הצדדים, נדחתה תביעת המערער ונקבע כי נפקדותם של בני הזוג אלמוגרבי הוכחה בשל שהייתם במצרים במועד הקובע להחלת חוק נכסי נפקדים. משכך נקבע כי בדין הוצאה לנכס תעודת נפקדות על-ידי המשיב. המערער ערער לבית משפט זה (ע"א 8346/09) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובמסגרת הערעור הגיש המערער בקשה להצגת ראיות נוספות, אליהן אתייחס להלן, אשר לטענתו הגיעו לרשותו רק בחודש מאי 2011 לאחר דין ודברים ממושך עם נציגי המשיב. בהסתמך על אותן ראיות העלה המערער טענה חדשה ולפיה שוחרר הנכס על-ידי המשיב עוד בשנת 1974 ועל כן הוא איננו נכס נפקד. בהסכמת הצדדים, הורה בית משפט זה ביום 2.6.2011 על החזרת הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בשאלה האם אמנם שיחרר המשיב את הנכס בשנת 1974.

2.        מן הראיות הנוספות שהוצגו על-ידי המערער עולה כי בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת חתמו הבעלים, בעודם יושבים מחוץ לישראל, על שני ייפויי כוח לטובת מר מחמד אחמד חלאק (להלן: חלאק) לפיהם הוא רשאי לנהל את הנכס עבורם. ייפויי הכוח נחתמו על-ידי כל אחד מן הבעלים בנפרד ובמועדים שונים. לאחר שקיבל חלאק את ייפוי הכוח הראשון מאת גב' אלמוגרבי, החלה חליפת מכתבים בין בא כוחו, עורך הדין פנירי (להלן:עורך הדין פנירי) ובין המשיב. בחלק מאותה חליפת מכתבים הייתה מעורבת גם עמידר, ואלה עיקריה:

(א) מכתב מיום 12.11.1971 בו פנה עורך הדין פנירי למשיב בבקשה להעביר לידיו של חלאק את ניהול מחצית הנכס, בהתבסס על ייפוי כוח שקיבל מגב' אלמוגרבי;

(ב) מכתב מיום 5.1.1972 בו ענה המשיב לעורך הדין פנירי כי הנכס נפקד, ועוד ציין  כי לא צירף את ייפוי הכוח מגב' אלמוגרבי למכתבו מיום 12.11.1971;

(ג) מכתב מיום 13.11.1972 מהמשיב לעורך הדין פנירי בו התיר לחלאק לקבל מחברת עמידר החל מיום 1.4.1972, מחצית מההכנסות הנקיות של הנכס. זאת בהסתמך על ייפוי הכוח האמור אשר ניתן לו מגב' אלמוגרבי;

(ד) מכתב מיום 7.12.1972 בו פונה עמידר למשיב ומציינת כי קיבלה פניה מעורך הדין פנירי בה נטען כי חלק מהנכס שוחרר לטובת מרשו;

(ה) מכתב מיום 13.12.1972 בו מבהיר המשיב לעורך הדין פנירי כי מחצית הנכס אשר בבעלותה של הגב' אלמוגרבי לא שוחררה, אלא רק הותר לחלאק לקבל מחצית מההכנסות בעבור הנכס;

(ו) מכתב מיום 14.7.1974 בו התיר המשיב לחלאק לנהל את הנכס במקום עמידר החל מיום 1.8.1974, וזאת בהתבסס על ייפוי כוח הנוסף אשר קיבל ממר אלמוגרבי;