ע"א 67137-12-14 בללי נ' קאלגאבאן ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' עאסי) בת"א 38070-05-12 מיום 18.11.2014, בגדרו התקבלה תביעת המשיב 1 (להלן: המשיב) לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתקיפתו של כלב שהיה בחזקתה של המערערת. בנוסף התקבלה תביעתו של המשיב 2 (המוסד לביטוח לאומי, ולהלן: המל"ל) לשיבוב הגמלאות ששילם למשיב.

רקע כללי

ב- 7.6.2005 נפל המשיב, שהיה בדרכו לעבודתו, ונפגע. נגרם לו שבר בשורש כף ידו השמאלית. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ושולמו לו בגינה גמלאות נפגעי עבודה. לטענת המשיב, וכפי שפסק בית משפט קמא, נפילתו נגרמה כתוצאה מכך שכלבה של המערערת תקף אותו בעת שהלך ברחוב בדרכו לעבודה.

רק בשנת 2008 ראה המשיב לתבוע לראשונה את המערערת, בגין נזקי הגוף שנגרמו לו (ת"א (שלום י-ם) 11454/08). תביעה זו לא התבררה לגופה, לאחר שבית המשפט (כב' השופטת ע' זינגר) החליט על מחיקתה, הן משום שהמשיב לא נענה לבקשה לעיון במסמכים, סרב לחתום על כתב ויתור על סודיות רפואית ,לא השיב על שאלון שנשלח אליו ולא ציית להחלטות שונות של בית המשפט, והן משום שלא שילם את חלקו בשכר טרחת המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט.

חלפו עוד ארבע שנים. בשנת 2012 הגיש התובע מחדש את תביעתו, ואליה הצטרף המל"ל בתביעת שיבוב. תביעה זו התבררה לגופה ופסק הדין שניתן בסופו של הליך הוא העומד ביסוד הערעור שלפנינו.

פסק הדין של בית משפט קמא

בית משפט קמא קיבל, כאמור, את תביעת המשיב. בכל הנוגע לאחריות קבע, כי הוכח מעבר למאזן ההסתברויות שהמשיב הותקף על ידי כלב וכי המערערת הייתה בעת התאונה הבעלים של הכלב, כהגדרת מונח זה בסעיף 41א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בית המשפט עמד על גרסאות הצדדים, ומצא כי גרסתו של המשיב, שנתמכה על ידי שני עדים מטעמו - אחותו ואדם נוסף המתפלל עמו בבית הכנסת - אמינה ומהימנה. בית המשפט הוסיף וקבע כי המערערת נמנעה מלזמן לעדות את בעלה ואת בתה, על אף שעדויותיהם, כך סבר, היו חיוניות לתמיכה בגרסתה. לבית המשפט נמצא חיזוק לגרסת המשיב בצילומים שהגישה המערערת דווקא, בהם ניתן להבחין, על פי קביעתו, בכלב הדומה לכלב שתקף את המשיב ואשר צולם על ידי אחותו. בנוסף ציין כי מעדותה של המערערת עולה כי בביתה תמיד היה כלב, לרבות בתקופה הרלוונטית, גם אם, כטענתה, המדובר בכלב שהיה של בעלה או של בתה.

אשר לנזק - בית המשפט אימץ את חוות הדעת של המומחה מטעם המשיב, שקבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 10%. המומחה נחקר על חוות דעתו, ובית המשפט מצא כי "לא עלתה חולשה בחוות דעתו". המערערת לא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה. לעניין הפסדי השכר והגריעה מכושר ההשתכרות מצא בית המשפט כי יש לפצות את המשיב בגין הפסדי העבר לפי הפסד שכר בשיעור של 100% במשך שנה וחצי, בסכום של 53,600 ₪. אשר לעתיד קבע, כי בשים לב לאופי פגיעתו, נכותו ועיסוקו של המשיב, יש להחיל את הכלל לפיו הנכות הרפואית משקפת את הנכות התפקודית. בהתאם, פסק למשיב סכום של 30,130 ₪. בגין כאב וסבל העמיד בית המשפט את סכום הפיצויים על 40,000 ₪, וכן הורה על פיצוי בסכום של 10,050 ₪ בשל הפסד הפרשות סוציאליות. ועל כל אלה פסק בית המשפט סכום של 10,000 ₪ בגין הוצאות ועזרת הזולת. סך כל הפיצויים שנפסקו למשיב הועמדו על 83,680 ₪ לאחר ניכוי תקבולי המל"ל, בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.6%.

אשר לתביעת השיבוב - בית המשפט קבע כי הגמלאות ששולמו על ידי המל"ל במסגרת ענף נפגעי עבודה קשורות בקשר סיבתי לתאונה, ומשכך חויבה המערערת בתשלום סך הגמלאות למל"ל, 60,100 ₪, בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.6%.