פלש ואח' נ' וורוור ואח'

בפניי בקשה לביטול פסק הדין מיום 27.12.2017, אשר הורה על מחיקת הערעור בשל כך שהמערערים לא הפקידו את העירבון שהצטוו להפקיד.

הבקשה

1.ביום 29.11.2017 הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של כבית משפט השלום. בו ביום נשלחה להם הודעה על קביעת ערבון בסך של 15,000 ₪, להבטחת הוצאות המשיבים, אותו היה עליהם להפקיד תוך 15 ימים. העירבון לא הופקד במועד, ולכן הוריתי על מחיקת הערעור.

2.למחרת היום הוגשה הבקשה הנוכחית לביטול פסק הדין ולהארכת המועד להפקדת העירבון, ובה טענו המבקשים כי לא פעלו בהתאם להחלטה המורה על הפקדת העירבון מחמת שגגה של בא כוחם, שנגרמה בהיסח הדעת. המשיבים הביעו התנגדות לבקשה, בטענה כי היא אין היא נתמכת בתצהיר, וכי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים. המשיבים מדגישים בתשובתם, כי המבקשים אינם נוהגים ביושר בכך שאין הם מקיימים אחר הוראות בית המשפט קמא, אינם מסלק את ידם מן המקרקעין מושא ההתדיינות ואינם משלמים את ההוצאות שנפסקו לחובתם.

דיון והכרעה

3.פסק הדין שמחק את הערעור ניתן כדין, ועל כך אין חולק. אם כך הוא, הרי שאין עילה לביטולו מחמת חובת הצדק. עם זאת יש לבחון האם ראוי לבטלו, לפי שיקול דעת הנתון לבית המשפט, ככל החלטה אחרת שניתנה במעמד צד אחד (השוו רע"א 442/89 עלאלדין נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 824 (02.11.89)). בתוך כך עלינו ללהחיל, בשינויים המחויבים, את המבחנים המשמשים ליישומה של תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובכלל זה יש לבחון את הטעם למחדלם של המבקשים, ו סיכויי הערעור להצליח.

4.בכל הנוגע למחדלם של המבקשים, הם טוענים, כאמור, כי המדובר הוא בשגגה במשרדו של בא כוחם. טענה זו נטענה בעלמא, בלא לתאר את נסיבותיה של השגגה. ההתנהגות המתוארת אינה תואמת את המצופה מבעל דין הנוקט בשקידה סבירה בניהול ענייניו, והיא מטריחה לחינם את בית המשפט ואת הצד שכנגד. עם זאת, אינני רואה התנהגות זו, בהכרח, כהתנהגות המזלזלת באופן חמור בבית המשפט ובהוראותיו, כזו המצדיקה שלילת יומם של המבקשים, כאשר את הפגם ניתן לרפא בפסיקת הוצאות מתאימה. חשוב לראות בהקשר זה, כי המבקשים הגישו את בקשתם מיד לאחר פסק הדין שמחק את ערעורם. דרך פעולה זו מעידה על כך שיש להם עניין ממשי בהליך, ומחזקת את טענתם לקיומה של טעות אנוש שהביאה לכך שהערבון לא הופקד (השוו ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט, פ"ד נו (1) 869 (2001).

אשר לסיכויי הערעור להתקבל, כאן אמת המידה היא קיומן של טענות ממשיות הראויות להתברר. בענייננו נחלקו הצדדים באשר לחלוקת השימוש בחלקת מקרקעין המצויה בבעלות משותפת. מבלי לקבוע מסמרות, ואף שעל פניו נראה כי סיכויי ההליך אינם מבטיחים, לא אוכל לומר כי טענות המבקשים הן טענות סרק, שאינן ראויות להישמע.

5.סיכומו של עניין סבורני, כי הותרת התוצאה של מחיקת ההליך בשל אי הפקדת ערבון במועד, וחסימת דרכם של המבקשים להבאת עניינם, תהא בלתי מידתית ביחס למחדל, מה גם שאת הפגם ניתן לרפא בפסיקת הוצאות.