ע"א 6030-14 שרונה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' גור ואח'

השופט מ' מזוז:

1. ענייננו בערעור של שרונה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: המערערת או האגודה) נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת אביגיל כהן) בת"א 1132-08, בגדרו נקבע כי יחידות ההשתתפות בהון המניות על פי המפתח היחסי שהוקצו למערערת על ידי תנובה הן קניינם של המשיבים, חברי המערערת, ולא של המערערת; וממילא לא הייתה סמכות לאסיפה הכללית של המערערת לחלק את יחידות ההשתתפות בין כל חברי המערערת, כפי שעשתה.

תמצית רקע כללי והליכים

2. תנובה נוסדה בשעתה כאגודה שיתופית מרכזית, כהגדרתה בסעיף 2 לפקודת האגודות השיתופיות, בה היו חברות למעלה מ- 600 אגודות שיתופיות (מושבים וקיבוצים), אשר שיווקו באמצעותה את תוצרתן. תמורת שירותיה נהגה תנובה לחייב את האגודות השיתופיות החברות בה בין היתר בחיוב על חשבון השתתפות בהון מניותיה בהתאם להיקף התוצרת החקלאית אשר שווקה באמצעותה. החיובים נוכו מהתמורה ששולמה לאגודה. במהלך השנים הצטברו בתנובה יחידות השתתפות בהתאם לכמות התוצרת החקלאית ששווקה באמצעותה, אשר נרשמו אצלה על שם האגודות, ואילו בדוחות הכספיים של האגודות נרשמו יחידות ההשתתפות כנכס של האגודות. בשנת 1999 התקבלה החלטה בוועידת תנובה בדבר הקצאת יחידות ההשתתפות בין האגודות השיתופיות החברות בתנובה על פי שני מפתחות: האחד - מפתח אחיד, לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות חולקו באופן שווה בין כל האגודות החברות בתנובה; השני - מפתח יחסי, לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות בהתאם לכמות התוצרת החקלאית ששיווקה כל אגודה לתנובה לאורך השנים (להלן: יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי).

3. בסמוך לאחר החלטה זו התגלעה מחלוקת בין אגודות לבין חבריהן בשאלה: למי שייכות יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי, האם לאגודה או לחברי האגודה אשר ייצרו בפועל את התוצרת ששווקה. לעומת זאת, לא היו עוררין על זכותה של האגודה לגבי יחידות ההשתתפות שהוקצו לה על פי המפתח האחיד. מחלוקת זו הגיעו לפתחו של בית משפט זה בבג"ץ 861/07, ע"א  2054/09, ע"א  8192/09 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (8.12.2010) (להלן: ענין ניר בנים). בפסק דין מקיף ומפורט הכריע בית המשפט כי ככלל יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי הן קניינם של חברי האגודה יצרני התוצרת ששווקה ולא של האגודה. ברם, לצד זאת הדגיש בית המשפט במסגרת מה שכינה כ"הערות אזהרה", כי -

"התוצאה אליה הגענו בשלושת התיקים שבפנינו, אינה מחייבת בהכרח כי התוצאה תהא זהה בכל האגודות השיתופיות. כל מקרה יש לבחון לגופו על פי נסיבותיו, כל אגודה בהתאם לתקנונה, להסכמים בין חבריה, להחלטות האסיפה הכללית במהלך השנים, לרישומים בספרי האגודה ובכרטיסי החברים במהלך השנים ועוד. כך, לדוגמה, ייתכן שיש אגודות שמימנו בעצמן את ההשקעה במניות תנובה, ייתכן שיש אגודות בהן לא נוהלו כרטיסי חשבונות נפרדים לחברים או לא נגבה מהחברים תשלום לרכישת מניות תנובה ועוד. בנוסף, אין בפסק דין זה כדי 'לפתוח' בהכרח החלטות שכבר נתקבלו באסיפות כלליות של אגודות שיתופיות אחרות לגבי חלוקת מניות תנובה בין החברים או כדי לפגוע ב'מעשה עשוי' ככל שיחידות ההשתתפות בתנובה כבר נפדו ותמורתן חולקה. כל חלוקה שבוצעה וכל החלטה שכבר נתקבלה יש לבחון לגופא על רקע נסיבות קבלתה, ובין היתר, באספקלריה של מידת הפגיעה ברפתנים (או במשווקי תוצרת חקלאית אחרת), 'מעשה עשוי', הסכמה, ויתור, מניעות, שיהוי, התיישנות וכיו"ב" (פסקה 117 לפסק דינו של השופט י' עמית).

           ובאותה רוח הדגיש גם השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בפסקה י"ד לפסק דינו:

"י"ד.  את חוות דעתו (פסקה 117), חתם חברי בהערות אזהרה שעניינן השלכות הרוחב שהטרידונו. הוא מציין כי התוצאה בשלושת התיקים אינה מחייבת בהכרח תוצאה זהה בכל האגודות השיתופיות, הן במבט צופה פני עבר לגבי החלטות שנתקבלו, הן במבט צופה פני עתיד לאגודות אחרות, אשר עניינן ייבחן באופן ספציפי לנסיבותיו. אל נכחד, ברי כי פסק דין נרחב של בית משפט זה יש בו משום תקדים שייעשה בו שימוש. על כן, חשובה האזהרה; כך, הן כדי לא להניע אמות סיפים שכבר נתייצבו ואינן נעות עתה, והן כדי שלא לפטור בעלי דין ובעלי סמכות וגם את בתי המשפט מבדיקה פרטנית בכל מקרה, לגבי עובדות והשלכותיהן המשפטיות בתוך האגודות ובינן לבין חבריהן. כמובן אשר נקבע כאן יובא בחשבון במקומות הראויים. הוא הדין לענייניהם של צדדים שלישיים."

4. בענייננו, בעקבות ההחלטה בוועידת תנובה, הוקצו למערערת 24,316 יחידות השתתפות, מהן 9,068 יחידות על פי המפתח האחיד ו- 15,248 יחידות על פי המפתח היחסי, ובהמשך לכך העבירה תנובה למערערת את תמורתן הכספית של יחידות ההשתתפות.