ע"א 56724-05-16 עטרת ירושלים מכון לשיער (1994) בע"מ נ' פלאפון תקשורת בע"מ

בית משפט השלום חייב את המערערת לשלם למשיבה סכום של 35,000 ₪ לערך בגין חוב הנובע מרכישת ציוד ושימוש בו (ת"א 48184-12-13, פסק דינו של כב' השופט ע' יריב מיום 14.4.16). המערערת סבורה כי לא היה מקום לחייבה בתשלום האמור, שכן המשיבה הפרה את הסכם ההתקשרות.

תמצית העובדות הרלוונטית היא זו: בשנת 2011 הייתה המערערת לקוחה של חברת סלקום ובעקבות הצעת המשיבה, עברה היא לעבוד עם המשיבה בחודש יולי 2011, תוך הסכמה שהמשיבה תישא בתשלום דמי המעבר וכך היה. המערערת רכשה מן המשיבה מכשירים סלולריים. בחודש אוגוסט 2011 חדלה המערערת לפרוע את חיוביה בטענה שהמשיבה מיאנה לפרוע חשבונית (נוספת) של סלקום (בגין המעבר) ועל כן, חזרה המערערת להיות לקוחת סלקום (במטרה להימנע מתשלום דמי המעבר שנדרשו הימנה). המערערת נותרה חייבת למשיבה סכום של כ-50,000 ₪ בגין המכשירים, דמי יציאה ודמי שימוש. בגין חוב זה הגישה המשיבה תביעה נגד המערערת בת"א 29878-12-11 ובמסגרתה הושג הסכם שלפיו המערערת תשוב לעבוד עם המשיבה בתנאים הבאים: "הלקוח ישלם את תשלומי המכשירים שנותרו ובנוסף את חיובי הבילינג קנסות היציאה של המכשירים שחוזרים יבוטלו ומנגד תיסגר התביעה לאחר התשלום" (ראו נספח ה' למוצגי המערערת). המערערת טענה כי המשיבה שבה והפרה את ההסכמות ועל כן חדלה מתשלומיה. המערערת טענה כי ההסכמה הייתה שהמערערת תשלם למשיבה 12,000 ₪ בתשלום חד פעמי ולאחר מכן, תשלם סכום של 180 ₪ לחודש בגין כל מנוי ומעבר לחיובים השוטפים (חיובי הבילינג) – לא יחולו עליה חיובים נוספים. והנה, חרף התשלום בסכום של 12,000 ₪, חוייבה המערערת בתשלום חודשי בסכום של 4200 ₪, תחת הסכום של 2400 ₪. המערערת פנתה לנציגי המשיבה, אך ללא הועיל ולכן התנתקה מן המשיבה והאחרונה אינה זכאית לתשלום כלשהו מאחר ואין כל חוב שכן החוב בגין המכשירים – שולם וכך גם חיובי הבילינג.

בית משפט קמא נדרש אפוא לפרשנות הסכמתם של הצדדים ופסק כי ההסכמה הכתובה מלמדת על כך שעמדת המשיבה היא הנכונה. זאת, מאחר וההסכם הכתוב דיבר על כך שהמערערת תשלם את תשלומי המכשירים שנותרו וכן את החיובים השוטפים. לא נזכרה בו הסכמה על אודות תשלום בסכום של 12,000 ₪ מצד המערערת שלאחריו – אין לצדדים טענות נוספות. היפוכו של דבר. המערערת התחייבה לשלם בגין המכשירים ובגין השימוש השוטף, והמשיבה התחייבה לפטור את המערערת מתשלום קנסות היציאה בגין המנויים שיחזרו לשורות המשיבה.

אין למצוא פגם במסקנת בית משפט קמא, המעוגנת בראיות שבאו לפניו ובראשן – ההסכמה הכתובה, אשר אין בה לא רמז ולא זכר לתשלום מצד המערערת בסכום של 12,000 ₪ ונגדו התחייבות המשיבה לפטרה מיתרת התשלומים בגין רכישת המכשירים. דווקא מכתבו של מנהל המערערת מיום 12.8.12 (נספח ד' לתצהירו התומך בבקשת הרשות להתגונן, המהווה חלק מ-מוצג 2 למוצגי המשיבה) מלמד כי בזמן אמת לא נטענה מפי המערערת טענה כאילו היה הסכם לפטור אותה מתשלום יתרת החוב הנובע מרכישת המכשירים. העיון במכתב מלמד שהמערערת התחייבה לשלם בגין המכשירים סכום של 1,152 ₪ לחודש ונוסף על כך את התשלומים השוטפים. אין אפוא ממש בטענתה החדשה של המערערת, שבדין נדחתה, כאמור.

המערערת טענה כי בית משפט קמא התעלם מן הסיפא להסכם, שלפיו התחייבה המשיבה להסיר את התביעה (הראשונה) לאחר התשלום ואלמלא התעלם מן הסיפא, היה קובע כי "התשלום" הוא אותו תשלום בסכום של 12,000 ₪ ששילמה המערערת .

לטעמי, "התשלום" אין משמעו 12,000 ₪, ולו מן הטעם שעניין זה, של תשלום אחד בסכום של 12,000 ₪, נפקד כליל מן ההסכם. "התשלום" שכנגדו התחייבה המשיבה להסיר את התביעה הקודמת, הוא תשלום החוב באופן המוסכם (וכזאת לא אירע, כמבואר). באין עיגון מינימלי בלשון החוזה להסכמה הנטענת מפי המערערת, לא ניתן היה לשעות לטענתה האמורה.

בית משפט קמא צדק אפוא בקביעתו הנוגעת למשמעות ההסכמה הכתובה שבין הצדדים ולא מצאתי כל עילה להתערב בקביעה זו.

אשר לחיובי היתר הנטענים (שסכומם היה 10,829 ₪), בית משפט קמא לא היה נכון לסמוך ממצאיו רק על מסמכים פנימיים של המערערת ועל כן, דחה טענה זו. איני סבור שממצא זה שגוי ומצדיק התערבות. מצב דברים זה מקביל לעדות יחידה של בעל דין, שבית משפט אינו נכון לייסד עליה קביעות עובדתיות משאין לה סיוע. העובדה שהמשיבה נמנעה מחקירת מצהיר המערערת על אודות טענות יו בדבר חיובי היתר ועל אודות מסמכיה של המערערת בנושא זה, אינה מכריעה את הכף. הימנעות מחקירה נושאת בחובה משקל מסויים והיא יכולה לחזק "יש" ראייתי, אולם בענייננו – לא היו למערערת כל ראיות פרט למילתה (או מסמכיה) שלה, כך שרשאי היה בית משפט קמא לסבור שראיות אלה אינן מספקות, גם עת חוברת אליהן אי חקירה מצד המשיבה.

כללו של דבר, דין הערעור להידחות וכך אני מורה.

עם זאת, אין צו להוצאות. העירבון יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ז (09 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים.