מורשת מטלון אדמה בע"מ נ' לוי ואח'

השופטת עינת רביד:

1. הערעור הנדון הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, כבוד השופטת כרמלה האפט, מיום 3.4.17 בת"א 38426-07-15, במסגרתו נדחתה תביעת המערערת לפינוי המשיב 1 (להלן: המשיב) מהמושכר וממבנים נוספים, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך של 20,000 ₪ (להלן: פסק הדין).

   רקע ותמצית פסק הדין

2. המערערת זכאית להירשם כבעלים של 178/493 חלקים בבניין המצוי ברח' הרצל 51 (פינת רח' מטלון 24) בתל אביב, הידוע כחלקה 1 בגוש 8987, המהווים את השטח המסחרי המצוי בקומת הקרקע של הבניין, וזאת בהתאם להסכם רכישה שנחתם עמה ביום 15.12.14 (להלן: הסכם הרכישה).

3. ביום 14.1.63 חתם המשיב 2 (להלן: אברהם) על חוזה שכירות מוגנת עם חברת משה מטלון ובניו בע"מ (להלן: בעלת הבניין), לפיו שכר 20 מ"ר מחצר הבניין, אשר כונו בחוזה השכירות כ "פינה בחצר", למטרת ביצוע עבודות פוליטורה והוגדרו כך : " שטח של 20 מ"ר מהגבול של הבית ברח' מרכז מסחרי 26 ת"א לאורך 5 מטר במקביל לצריף של מר אצבעוני וברוחב של 4 מטר והכניסה ממול לדלת החנות של מר בוים." (להלן: חוזה השכירות של החצר). ראו גם תרשים חצר הבניין שצורף כנספח "ב" להודעת הערעור (להלן: התרשים), השטח שסומן כ"מבנה 1".

4. ביום 31.12.1968 חתם אברהם על הסכם חלופי דיירים מוגנים בחנות המצויה ברח' הרצל 51 בתל-אביב (לשעבר רח' מרכז מסחרי 24), עם הדיירת המוגנת היוצאת, גב' אלטה פיינטוך, ועל פיו הועברו לו זכויות הדיירות המוגנת בחנות החל מאותו מועד (להלן: החנות) (להלן יכונו החצר והחנות יחד: המושכר).

5. בחודש דצמבר 1968, נחתם חוזה שכירות בין אברהם לבעלת הבניין, על פיו הושכרה לו החנות למטרת "מסחר ברהיטים ומזרונים".

6. בתביעתה לבית משפט קמא טענה המשיבה, כי אברהם נטש את המושכר, והעביר את החזקה בו לידי בנו, המשיב, המפעיל את החנות והחצר בשמו ותחת עוסק מורשה מטעמו. עוד טענה המערערת, כי במהלך השנים השתלטו המשיבים על שטח החצר ובנו ללא היתר: מבנה בשטח של כ- 50 מ"ר, המשמש כמחסן לאחסון רהיטים; מבנה בשטח של כ- 20 מ"ר, המשמש לביצוע עבודות צביעה; ארובה תעשייתית (ממתכת) בדופן הקיר של הבניין (להלן: הארובה); מבנה בשטח של כ- 3 מ"ר, המשמש לשירותים; סככה, המכסה את כל שטח החצר (להלן: השטח הנוסף או המבנים הנוספים). לעניין הארובה נטען כי המשיב פירק אותה בעקבות התרעת עיריית ת"א כי המדובר בבנייה ללא היתר.

7. המשיבים טענו מנגד כי על פי סעיף 2.7 להסכם הרכישה, שנחתם בין המערערת לבעלת הבניין, המשיב מחזיק בזכויות מוגנות בשטח המסחרי וכי יש לראות בחתימתה הודאת בעל דין לפיה השוכרים הם דיירים מוגנים במושכר.

8. לחילופין טענו המשיבים, כי המשיב קיבל את מלוא הזכויות המוגנות במושכר, מיד עם שחרורו מן הצבא, מבעלת הבניין; כי הארובה החדשה החליפה ארובה ישנה שהוקמה בשנות ה- 60 בהסכמת בעלת הבניין, וכי המשיבים לא ידעו כי יש צורך בהיתר לחידוש הארובה, והסירו אותה מיד כשהתברר הדבר; במשך שנים הם שילמו את דמי השכירות המוגנים כסדרם וקיבלו חשבוניות בהן מצוין כי מדובר בדמי שכירות מוגנים הפטורים ממע"מ, הסכמי השכירות לא הופרו על ידם ובמהלך כל שנות השכירות לא באה אליהם בעלת הבניין בכל טענה שהיא.