ע"א 56002-03-14 ג' נ' יוסף מורדי

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת כוכבה לוי), שניתן בתא"מ 17903-08-11, ביום 11.2.14, במסגרתו נדחתה תביעתו של המערער לביצוע שיק על סך 21,260 ש"ח.

תמצית העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.המערער א.ג (להלן: "המערער"), יליד 1935 הגיש כנגד המשיב, מורדי יוסף משה (להלן "מר משה" או "המשיב") תביעה שטרית לביצוע שיק על סך 21,260 ₪ בלשכת ההוצאה לפועל. המשיב הגיש התנגדות לביצוע השיק וכן בקשה לשחרור כספים שהועברו לקופת ההוצאה לפועל.

בתגובתו לבקשה לשחרור הכספים מקופת ההוצל"פ, הצהיר המערער, כי השיק נשוא התובענה ניתן במסגרת הלוואה על סך 5,000$ (ארה"ב) אשר נתן המערער לאחיו של המשיב - מורדי אלי (להלן: "אלי").

לאור זאת, ניתנה למערער רשות לתקן את כתב תביעתו, על מנת שהתביעה תעמוד בדרישות החוק להסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, השתנ"ג-1993 (להלן: "החוק להסדרת הלוואות").

בהמשך לכך, הגיש המערער כתב תביעה מתוקן אליו צורף כנתבע גם אלי. אלי לא התגונן בפני התביעה, והמערער גם לא הגיש אישור מסירה של כתב התביעה לאלי. לאור זאת, מחק בית משפט קמא את אלי מהתביעה.

2.בכתב תביעתו, טען המערער, כי במהלך חודש דצמבר 2006 הוא מסר לאלי סכום של 5,000 דולר (ארה"ב) במזומן, במסגרת עסקת המרת מט"ח, זאת לאחר שמכר משותף של המערער ושל אלי, מר דרור ורדי (להלן: "מר ורדי") פנה אליו. לטענת המערער, סכום זה ניתן לאלי כנגד השיק נשוא התובענה, אשר משוך מחשבונו של המשיב. לטענתו, הוא הגיש את השיק לביצוע לאחר שהשיק סורב על ידי הבנק הנמשך, וכל ניסיונותיו לגבות את החוב מהמשיב ומאלי לא צלחו.

3.המשיב טען, כי השיק נמסר למערער במסגרת עסקת יסוד שונה. הוא ניתן לו להבטחת תשלומי ריבית בגין הלוואה שנתן לו המערער בסך של 60,000 דולר (ארה"ב). לטענתו, ניתנה לו ההלוואה ביום 13.9.2005, בגינה הסכימו הצדדים על תשלום ריבית בשיעור של 2% לחודש. משנפרעה ההלוואה במלואה (קרן וריבית), פקע השיק. כמו כן, המשיב הוסיף וטען כי השיהוי והאיחור בהפקדת השיק, פוגם גם הוא באחיזת המערער בשיק, כמו גם התביעה על סך 21,260 ₪, כאשר ההלוואה למר אלי הייתה על סך 5,000 דולר שערכם על פי חישוביו עומד על 17,000 ₪. כן טען, כי התביעה אינה עומדת בדרישות החוק להסדרת הלוואות.

4.בית משפט קמא דחה את התביעה. בפסק דינו, קבע בית המשפט, כי הוא אינו מקבל את גרסת המערער, שכן לא הוכחה; כי מדובר בהלוואה שניתנה על ידי המערער לאלי, והמערער לא הרים את הנטל להוכיח כי יש לו עילת תביעה כנגד המשיב; המערער לא הוכיח שמדובר בעסקת המרת מטבע חוץ, והוא שינה את גרסאותיו ביחס לכך. ביהמ"ש קבע, כי משלא הוכחה גרסתו של המערער, הרי שהוא לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו לפי חוק הסדרת הלוואות.