החלטה שעניינה מבחנים בשאלת חילוט ערבון שהופקד במסגרת עיכוב ביצוע בערעור

1.ביום 4.10.18 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת קוברסקי) הקובע כי כי קירות הטיפוס באולם הספורט מושא התביעה, הם בבעלות המבקשת (להלן: אלפא), למעט קיר אחד, וכאשר המשיבות דנן חויבו בפירוק הקירות השייכים לאלפא, תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, וכך גם בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

המשיבה 1 (להלן: הארדרוק) וכך גם המשיבה 2 (להלן: העירייה) הגישו ערעור על פסק הדין ועתרו לעיכוב ביצוע פסק הדין.

העירייה הינה הבעלים של אולם הספורט והתקשרה בשנת 2002 עם אלפא לקיום פעילות של ספורט אתגרי של קירות טיפוס (להלן: הקירות), וכשההתקשרות נמשכה עד ליום 28.6.15. לאחר מועד זה ולאחר הליכים משפטיים, זכתה הארדרוק במכרז להמשך פעילות זאת באולם. הקירות לא פורקו והארדרוק המשיכה לעשות שימוש בקירות אלפא ועל כן נאלצה אלפא להגיש תביעתה, בנושא הקירות. בנוסף הגישה אלפא תובענה כספית (להלן: התובענה הכספית) בגין השימוש.

ביום 20.11.18 ניתנה החלטה (כב' השופטת רביד) בבקשות עיכוב הביצוע ואשר לפיה ניתן צו עיכוב ביצוע עד ליום 1.7.19. כתנאי לעיכוב הורה בית המשפט כי כל אחת מהמשיבות תפקיד סך של 100,000 ₪ וכאשר ביחס להארדרוק נקבע כי תוסיף מעבר ל-50,000 ₪ שהפקידה במסגרת הסעד הארעי את הנדרש להשלמת הסכום דלעיל, ואכן הכספים הופקדו.

2.ביום 10.4.19 שני הערעורים נדחו והמשיבות חויבו בהוצאות. עם זאת, מהנימוקים שנומקו במסגרת ההחלטה לעיכוב ביצוע אודות הפעילות הנדרשת, מצאנו לנכון לקבוע כי המועד של 1.7.19 יוותר על כנו, תוך שהוסף "אין בהוראה זאת ובהחלטות שניתנו בבקשה לעיכוב ביצוע כדי לקבוע מסמרות בהיבטים הכספיים הקשורים לעיכוב הביצוע/להליכים משפטיים אחרים".

3.הבקשה דנן עניינה בעתירת אלפא להורות על חילוט העירבון, כך בכותרת הבקשה, בסך 200,000 ₪, וכאשר המשיבות מתנגדות לכך ועותרות להשבת הכספים

יוער ביום 2.7.19, נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין ובאותו יום ניתן צו עיקול זמני לפי בקשת אלפא, במסגרת התובענה הכספית, על הכספים שהופקדו על ידי הארדרוק כעירבון, וזאת על סך 100,000 ₪.

4.בבקשה נטען כי הכספים שהופקדו הינם בגדר עירבון, זאת, בין השאר, נוכח ניסוח ההפקדות הכספיות כעירבון הן בהחלטת בית משפט והן בהוראות שניתנו לאחר מכן, וכשעל בית המשפט לבחון האם הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע הייתה סבירה ואם מבקש החילוט הראה כי נגרם לו נזק כלשהו.

עוד נטען כי עוד בשנת 2015 הורה בית המשפט לעניינים מנהליים לעירייה לאפשר לאלפא לפנות את קירותיה ובאופן שהארדרוק הייתה נזקקת לבנות מתקני טיפוס בעצמה. אולם, האחרונה עשתה שימוש מסחרי ברכוש של אלפא תוך ששלשלה לכיסה הכנסות ללא הוצאות וכשמדובר במכרז מוגבל בשנים וכאשר נדחו כל טענותיה, ובעת שהעירייה משתפת עמה פעולה.

בנוסף, בניגוד לאשר נטען כי פירוק הקירות יגרום להפיכתם לפסולת, בפועל אלו מפורקים תוך פיקוח מומחים באופן שניתן יהיה להרכיבם מחדש.

בהתייחס לסבירות הגשת הבקשה, הבקשה לא הייתה סבירה מאחר והיא לא נועדה להגן על אינטרס גלוי של המשיבות אלא על אותו אינטרס ניסתר להמשיך ולהרוויח כסף ו/או טובת הנאה, ולא בכדי ביססו המשיבות את הבקשה לעיכוב ביצוע, בגין הצורך לשמור על ביטחונם של תלמידים וצפיית המנויים אשר התקשרו עם הארדרוק. דהיינו, נטען לפגיעה כביכול בצדדים שלישיים, וכמפורט בהחלטה על עיכוב הביצוע. כל זאת מעת שחרף ההזדמנויות החוזרות ונשנות, בכל סוף שנת לימודים לאפשר את פינוי הקירות, המשיבות לא אפשרו זאת. יתר על כן, חרף ידיעתן כי אמור להינתן פסק דין בערעור, המשיכו בהתקשרויות ארוכות טווח.

גם בהתייחס לעירייה לא רק שהייתה שותפה אלא אף היא לא השכילה לאפשר את הפינוי ובידיעה כי מדובר בהפרת הסכם נמשכת.

כל זאת לתקופה החל מ-2015, ומשיכת זמן וכאשר הארדרוק אף לא נענתה להצעות בית המשפט במסגרת הדיון בערעורים.