ע"א 44711-11-14, 39345-11-14 גוגל ישראל בע"מ נ' בר נוי ואח'

1.לא מצאתי כי יש מקום להתרת קבלת הראיות הנוספות.

2.ענייננו בתכתובת בין בר נוי לב"כ גוגל מאוקטובר 2014 – לאחר שניתן כבר פסה"ד וכן העתק קוד טכני באתר של בר נוי נכון למועד שלאחר מתן פסה"ד.

נטען כי הראיה הנוספת אינה מחדשת אלא רק ממחישה ומחזקת את הרציונל שבבסיס פסק דינו של בימ"ש קמא; אשר פטר את גוגל מחבותה; וכן ממחיש את חוסר התוחלת שבהמשך העסקת בתי המשפט בסוגיה; שיכולה לבוא על פתרונה בלחיצת כפתור של בר נוי.

3.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים; לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה. ערכאת ערעור מקבלת ראיות נוספות מעבר לאלו שהוגשו לערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ומיוחדים.

על המבקש להראות, כי לא ידע על קיומה של הראיה הנוספת בעת שהתנהל הדיון בערכאה הדיונית וגם בשקידה ראויה לא יכל לגלותה. עליו להראות כי פעל בתום לב, ויש להראות, כי מדובר בראיות "פשוטות וחותכות" הנוגעות לליבת המחלוקת שבין הצדדים ושיש בכוחן להפוך את תוצאת פסק דינו של בית משפט קמא.

(ראה לעניין זה: ע"א 679/11, 818/11 דרדיקמן ונדב נ' נדב ובלבול ניתן ביום 27/3/14 – סעיף 29 לפסק הדין ולפסקי הדין המאוזכרים שם).

4.בעניינינו, אמנם הראיות טרם נוצרו עובר למתן פסק דין. אך אין מדובר בראיה נוספת שיש בכוחה להפוך את תוצאת פסק דינו של בית משפט קמא.

חשוב לציין, כי הבקשה הוגשה ע"י גוגל – המשיבה בערעורים. היא אינה מבקשת לשנות את תוצאת פסק דינו של בית משפט קמא כלל.

זאת ועוד – בבקשה עצמה נטען, כי הראיות הנוספות נועדו להמחיש ולחזק את צדקת פסק הדין (ראה סעיף 13 לבקשה).

בכל הכבוד, אין מקום להפעיל חריג של קבלת ראיות נוספות בערעור רק על מנת "לחזק" את פסק דינו של בית משפט קמא.

5.זאת ועוד, בר נוי עצמו לא חולק על עצם היכולת הטכנית שלו להביא לשינוי שם העמוד (ראה סעיף 4 לתגובתו) אלא טוען שלא ידע זאת לפני הגשת התביעה וכן כי בחר שלא לשנות שם העמוד כיוון שסבר שאין העניין מצוי בתחום אחריותו.

הוא מדגיש, כי גם גוגל יכלה לשלוט על הכותרות המועלות במסגרת מנוע החיפוש ובחרה שלא לעשות כן.

לפיכך, הסיכוי שדווקא הגשת הראיות הנוספות יביאו לשינוי התוצאה שאליה הגיע הערכאה הדיונית, נמוך ביותר (אם בכלל),