ע"א 4438-01-14 פלונית נ פלוני

השופטת יהודית שבח:

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו מיום 26.11.2013 (כבוד השופטת הבכירה חנה ינון), לפיו התקבלה באופן חלקי תביעתו של המשיב-המערער שכנגד שהוגשה נגד המערערת-המשיבה שכנגד וזו חויבה לפצותו בסך של 75,000 ש"ח בגין עוולת התרמית בשל גניבת זרע, ובסך נוסף של 35,000 ש"ח בגין פגיעה בפרטיותו, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,500 ש"ח.

רקע עובדתי

בעלי הדין, שהכירו בשנת 2002 עת המשיב-המערער שכנגד (להלן – המשיב) היה רווק בן 24 וסטודנט במכון ווינגייט, והמערערת-המשיבה שכנגד (להלן – המערערת) גרושה ובוגרת ממנו בכעשר שנים, ניהלו ביניהם "מערכת יחסים אינטימית זוגית שנפרשה, לסירוגין, על פני כשנתיים", שחודשה בשנת 2005 למפגש אחד ביוזמת המערערת. כתוצאה ממפגש זה הרתה המערערת וביום 5.6.06 נולד בנם הקטין. בית המשפט לענייני משפחה באשדוד הכריז על היותו של המשיב אביו של הקטין וחייבו לשאת במזונותיו. הדיון בבית משפט קמא נסב סביב טענת המשיב לפיה ניצלה המערערת את קשריו עמו על מנת להרות, הציגה בפניו מצג שווא בדבר היותה עקרה, ושכנעה אותו בהיעדר הצורך לנקוט באמצעי מניעה, ובכך ביצעה כלפיו "גניבת זרע" וגרמה לו להיות אב בעל כורחו.

התביעה

ביום 13.2.2011 הגיש המשיב נגד המערערת תביעה כספית על סך 900,000 ש"ח, בה עתר לפיצוי בסך 450,000 ש"ח בגין "גניבת הזרע", תוך הסתמכות על עילת הפרת חוזה; תרמית; גזל; תקיפה; הפרת חובה חקוקה ורשלנות, ואף לפיצוי בסך 450,000 ש"ח נוספים בגין פגיעה בפרטיותו, שהתבטאה בהטרדתו בשורה ארוכה של מסרונים, ובחשיפת היותו אב מחוץ לנישואין בפני בני משפחתו, ובמיוחד בפני אמו וסבתו.

ההגנה

בכתב הגנתה טענה המערערת כי במפגש שהתקיים בינה לבין המשיב בחודש ספטמבר 2005 "כפה התובע עצמו על הנתבעת וקיים עמה יחסי מין. כתוצאה מכך התעברה"; היא הכחישה את המרמה שיוחסה לה וטענה כי סיפרה למשיב שהייתה נשואה בעבר, כי עברה טיפולי פוריות, כי אף הרתה פעמיים בהריונות שלא האריכו ימים, וכי אינה משתמשת באמצעי מניעה. המערערת טענה כי המשיב נושא באחריות לקרות ההיריון וכי בכל מקרה אין ניתן לחייבה בשיפויו בגין תשלום המזונות בהם חויב, משיש בכך לפגוע בצרכיו של הקטין.