ע"א 43382-02-11 יוסוף עבדאל עזיז כנאש ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח',ע"א 33171-02-11המערערים (ע"א 43382-02-11),ע"א 33171-02-11)המשיבים (ע"א 43382-02-11),ע"א 43382-02-11)צאלח עבד אל ג'אפר ו-10 אח',ע"א 43382-02-11),מינהל מקרקעי ישראל

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ר' שרון) מיום 29.12.10 (ת"א 4311/01) שבו קיבל בית המשפט את תביעת המשיב נגד המערערים, שלושה מבני משפחת עבד אל עזיז, והורה להם לפנות ולסלק יד ממקרקעין בג'לג'וליה שבהם הם מחזיקים, וכן חייבם בתשלום דמי שימוש ראויים. הערעור מופנה גם נגד שורת החלטות ביניים שהחליט בית המשפט במהלך ניהול התביעה. בפסק הדין חייב בית משפט קמא גם בני שתי משפחות נוספות, שהחזיקו בחלקים אחרים באותם מקרקעין, אך בערעור שהגישו אלו לבית משפט זה (ע"א 33171-02-11) הגיעו בעלי הדין לכלל פשרה שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 7.1.15.

1.רקע

המקרקעין הנדונים הם מקרקעין מוסדרים הידועים כחלקה 6 שבגוש 7507, בשטח כולל של 1,325 מ"ר בג'לג'וליה ("המקרקעין"), ומשפחות המערערים, ואחרים כמפורט להלן, החזיקו בהם משך עשרות שנים. המערערים מחזיקים בשטח של כ- 400 מ"ר מתוך המקרקעין.

הבעלות במקרקעין היא של רשות הפיתוח, שנרשמה כבעלים ביום 30.5.54, מכוח הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953 ("חוק הרכישה").

ביום 11.11.93 שלח הממונה המחוזי לרכישות והפקעות אצל המשיב, מר אמנון תגר, מכתב אל אחדים מהמחזיקים. במכתב נאמר כי חלקת המקרקעין הנדונה בשלמותה היא בבעלות המשיב, כי הנמענים מחזיקים במקרקעין מבלי שהגיעו להסדר עם המינהל לגבי זכויותיהם במקרקעין, שלפיכך הם מתבקשים לסור למשרד המשיב כדי להסדיר את חזקתם במקרקעין, ושאם לא יעשו כן, תוך 30 יום, יאלץ המשיב "לפעול נגדך באמצעים משפטיים" ("מכתב ההתראה").

ביום 26.10.97 הגיש המשיב תביעה לפינוי המקרקעין ולתשלום דמי שימוש לבית משפט השלום בכפר-סבא (ת"א 6273/97; "כתב התביעה הראשון"). אחד מבין הנתבעים היה עינאש עבד אל עזיז, אביו המנוח של המערער 1. ביום 17.1.99, לאחר שהתברר כי לפחות שניים מהנתבעים הלכו לעולמם, נמחקה התביעה הראשונה. בית המשפט המליץ למשיב לקיים בירור לגבי זהות המחזיקים בטרם יגיש כתב תביעה חדש, וזאת במטרה לאפשר בחינה של טענות המחזיקים, לפי הוראות חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 ("חוק נכסי נפקדים"), בפני הוועדה המייעצת לנכסי נפקדים ("הוועדה" ו- "האפוטרופוס" בהתאמה).

ביום 24.6.01 הגיש המשיב את התביעה דנן, שבה נקב כנתבעים את המערערים, וכן בני משפחות נוספות שהחזיקו במקרקעין (שהשתנו בכתב תביעה מתוקן ואשר כולם יחד ייקראו להלן "הנתבעים").

בין השנים 1998 עד 2006 התקיימו מגעים בין משרד האפוטרופוס לבין הנתבעים, לבירור טענותיהם לזכויות במקרקעין. בשנת 2002, הוצגו לאפוטרופוס מסמכים אחדים, ובכללם העתק מסמך הכתוב בשפה הערבית, שבו לכאורה מכר אדם בשם אחמד בן חאמד מוראר ("מוראר") מג'לג'וליה 400 מ"ר במקרקעין לחאמד סעיד אסעד ("אסעד") מכפר קדום ("ההסכם"). אסעד הוא סבו של המערער 1.

ביום 3.8.04 דחתה הוועדה את בקשת המחזיקים כי "תכיר בכל אחד מהם כבעלי זכויות ב- 400 מ"ר בקרקע שרכשו אבותיהם או אבות אבותיהם מהבעלים הרשום כנפקד בטרם קום המדינה ...". הוועדה החליטה כי "הואיל והתובעים לא המציאו מסמכים כלשהם המוכיחים את טענתם לזכויות כלשהן בג'לג'וליה, לא ניתן לבחון את בקשתם להכרה בזכויות הנטענות".

ביום 4.7.06 אישר האפוטרופוס בתעודת עובד ציבור כי מוראר הוא "נפקד", כמובנו של מונח זה בחוק נכסי נפקדים, וכי כל נכסיו וזכויותיו ערב הפקעת המקרקעין, שנרשמה ביום 30.5.54, היו נכסי נפקד שהוקנו לאפוטרופוס ("התעודה").

ביום 30.11.06 הגיש המשיב כתב תביעה מתוקן לבית משפט קמא, שבו הוספו נתבעים שאותרו ונמחקו שמותיהם של נתבעים שהלכו לעולמם. בכתב התביעה המתוקן נטען כי 16 הנתבעים מחזיקים במקרקעין שבבעלות המדינה, ללא כל זכות שבדין, ללא אישור המדינה וללא הסכמתה, וכי אין הם משלמים תמורה כלשהי. עוד נטען כי ככל שניתנה לנתבעים, או למי מטעמם, רשות כלשהי להחזיק במקרקעין, הרי שזו בוטלה עם שיגור מכתב ההתראה מיום 11.11.93, או עם הגשת התביעה.

ביום 24.1.10, תוך כדי שמיעת עדותו של האפוטרופוס, התברר כי המקור של מסמך ההסכם שמור בכספת של מערער 1, שנימק את אי הצגתו קודם לכן, חרף בקשת משרד האפוטרופוס להגיש את כל המסמכים המקוריים, בחשש שייקרע. ב"כ המערערים, שידע על קיום המקור, הודיע שהמערערים מוכנים באותו שלב למסור את ההסכם המקורי לבדיקת המחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל ("מז"פ"). בית המשפט החליט לאפשר את בדיקת מז"פ, אך נוכח התנהלות הנתבעים, חייבם בהוצאות. למחרת, הגישו המערערים מסמכים אחדים, שביניהם מסמך ההסכם המקורי, 4 קבלות על תשלומי מיסים בתקופת המנדט (אחת מקורית), וצילום מכתב המשיב מיום 13.5.77, המופנה אל הוועדה המקומית לתכנון ובנייה המרכז/השרון הדרומי, שעניינו בקשה להיתר בניה שהגישו המערערים, שבו צוין כי הקרקע בבעלות פרטית, שעל כן אין המשיב מתנגד לאישור התוכנית (מוצג מע/3).

ביום 16.6.10 הגיש מומחה מז"פ חוות דעת באשר למסמך ההסכם, שבה נאמר, בין השאר: "... לא מצאתי סימנים המחשידים את האותנטיות שלו [מסמך ההסכם]. אין באפשרותי לקבוע מתי נכתב המסמך. יוער כי אין חתימה של 'צד שני' [אסעד] של ההסכם".