מזרחי ואח' נ' פלונית ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט א' ברגנר) מיום 27.3.17 (בתיק ת"א 14868-05-09), במסגרתו התקבלה תביעתן של המשיבות כנגד המערערות ונפסקו להן פיצויים בסך של 10,000 ₪ למשיבה 1 ובסך של 100,000 ₪ למשיבה 2.

המערערת 1 (להלן: "המערערת") עבדה כחוקרת אצל המערערת 2, משטרת ישראל (להלן: "המשטרה") בזמנים הרלוונטיים לאירוע נשוא הערעור; המשיבים 2 ו-3 הינם בני זוג והמשיבה 1 היא בתם הקטינה.

ביום 22.5.02 הוגשה לבית משפט השלום בירושלים בקשה להוצאת צו מעצר כנגד המשיבה 2 (להלן: "המשיבה"), עקב סירובה להתייצב לחקירה במשטרה. חקירת המשיבה התבקשה עקב מעצרו של המשיב 3, אשר באותה העת נחשד במעורבות בפרשה שנודעה כ"פרשת מחתרת בת עין" ולימים הורשע בגין חלקו בפרשה זו בעבירות של ניסיון לרצח ועבירות נשק, ונגזר עליו עונש מאסר של 15 שנים. ביום 23.5.02 התקבלה הבקשה להוצאת צו המעצר. בהמשך לכך הגיעו שוטרים לביתה של המשיבה ועצרו אותה כשעמה המשיבה 1, אשר באותה העת הייתה בת 8 חודשים (להלן: "התינוקת"). השתיים הוסעו ברכב, בלוויית שוטרים, לתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים. המשיבה נחקרה בתחנת המשטרה במשך כ- 5 שעות והתינוקת שהתה בתחנה כל העת. המשיבה נחקרה על ידי המערערת, כשבחקירה סייעו פקד שמואל פיאמנטה, אשר שימש כראש צוות החקירה של פרשת מחתרת בת עין, ורס"ל לילך שרף (השלושה יכונו להלן "החוקרים").

בכתב התביעה נטען להתנהלות קשה מצד המערערת במהלך חקירת המשיבה והפעלת כוח בלתי הולם כלפיה וכלפי התינוקת. בין היתר נטען כי מעצר המשיבה היה שלא כדין, כי התינוקת הופרדה ממנה בכוח ובניגוד לדין, כי המערערת סטרה לה וכבלה אותה באזיקים לכיסא ללא צורך, כי המערערת אפשרה לגברים להיכנס לחדר בו הניקה את התינוקת וכי המערערת עישנה בפניה ובפני התינוקת על אף בקשות המשיבה כי תחדל מלעשות כן. עוד נטען כי במהלך החקירה צולמה המשיבה והדבר עולה כדי פגיעה בפרטיות. המשיבות יחסו למערערות עוולות של רשלנות, תקיפה, הפרת חובה חקוקה, כליאת שווא וכן טענו לפגיעה בפרטיות המשיבה.

המערערות טענו בכתב ההגנה כי המשיבה נחקרה על ידי המערערת בחשד לעבירה של אי מניעת פשע וביקשה לשמור על זכות השתיקה. המערערות אישרו כי במהלך החקירה המערערת אחזה בפניה של המשיבה ואף עישנה בחדר החקירות בנוכחות המשיבות וכי בשלב מסוים בחקירה נלקחה התינוקת בכוח מידי המשיבה ונמסרה לרס"ל שרף, למשך כשעה וחצי אך בהמשך התינוקת הוחזרה למשיבה על מנת שתניק אותה. המשיבה הניקה את התינוקת כאשר גבה אל הדלת, והמערערת ביקשה מכל חוקר שנכנס לחדר לצאת וכך היה. המשיבה שוחררה בסופו של יום מהמעצר ולא נקראה לחקירה נוספת ואף לא הוגש כנגדה כתב אישום על עבירה כלשהי.

הצדדים נחלקו באשר לנסיבות לקיחת התינוקת מידי המשיבה ואופן לקיחתה. המשיבה טענה כי החוקרים איימו עליה שאם לא תדבר בחקירה הם יקחו מידיה את התינוקת, וכי עקב התעקשותה לשמור על זכות השתיקה הוצאה התינוקת מידיה תוך שימוש בכוח. המערערות טענו מנגד כי המשיבה השתוללה והפריעה למהלך החקירה. כאשר הבחינו החוקרים כי המשיבה בהתנהגותה מסכנת את התינוקת, החליטו לקחת את התינוקת מידי המשיבה בכדי להגן עליה. בנוסף, נחלקו הצדדים באשר לשאלה האם המערערת סטרה למשיבה והאם היא השליכה מידי המשיבה ספר תהילים שאחזה בידיה.

עוד לפני שהוגש כתב התביעה, הורשעה המערערת בדין משמעתי לאחר שהודתה כי עישנה בחדר החקירות, וכי לא דאגה לנעול את דלת חדר החקירות כאשר המשיבה הניקה את בתה כך שהתאפשרה כניסת שוטרים גברים לחדר. עוד הורשעה המערערת בכך שפרסמה מקאמה במקומון ירושלמי אודות הפרשה מבלי שקיבלה היתר לכך ממפקדיה.

פסק דינו של בית המשפט קמא