ע"א 4316-06-14 ואח' כהן ואח' נ' חילף

השופטת יעל וילנר:

1.לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הנשיא השופט אינאס סלאמה), בת"א 12202-02-09 מיום 30.4.14.

המערער בע"א 20559-06-14 (המשיב בע"א 4316-06-14 להלן: "המערער"), יליד 1980, פקח בעיריית קריית ביאליק, הגיש תביעתו לבית משפט קמא לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 10.4.08 (להלן: "התאונה"). המערער נפגע כהולך רגל מאופנוע אשר היה נהוג על ידי המשיב מס' 1 (המערער בע"א 4316-06-14) והמבוטח על ידי המשיבה מס' 2 (המערערת מס' 2 בע"א 4316-06-14 להלן: "המשיבה"). למערער נגרמו פגיעות רבות בברך, לרבות שברים.

2.התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. תחילה נקבעה נכותו הזמנית של המערער בשיעור של 100% מיום התאונה ועד ליום 31.1.11. נכותו הרפואית הצמיתה של המערער הועמדה בשיעור משוקלל של 36%, על פי הפירוט הבא: 20% נכות אורתופדית בגין מצב לאחר שבר תוך פרקי בשוק שמאל ו- 20% בגיל צלקות ברגל שמאל. בנוסף, הופעלה תקנה 15 והנכות המשוקללת שנקבעה עומדת על 54% לצמיתות.

3.בית משפט קמא פסק למערער פיצוי בסכום כולל של 1,552,000 ₪, ולאחר ניכוי תגמולי המל"ל בסך של 1,101,000, נותר למערער פיצוי בסך של 451,000 ₪.

נכותו התפקודית של המערער הוערכה על ידי בית משפט קמא בשיעור של 45%. שכרו הממוצע של המערער עובר לתאונה, בניכוי מס ובהצמדת הסכום למועד מתן פסק הדין הועמד על ידי בית משפט קמא על סך של 6,200 ₪. בהתאם לכך, ובשים לב לתקופת הנכות הזמנית שנקבעה למערער, פסק בית משפט קמא למערער פיצוי בסכום של 321,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר. אשר לעתיד, העמיד בית משפט קמא את בסיס השכר על סך של 6,720 ₪ נטו (7,000 ₪ ברוטו). בשים לב לנכות תפקודית בשיעור של 45%, קבע בית המשפט קמא את הפסד ההשתכרות לעתיד בסך של 760,000 ₪. יתר נזקיו של המערער נקבעו כדלקמן: הפסד פנסיה לתקופת העבר והעתיד בסכום כולל של 82,000 ₪ (לפי חישוב של 5% מהשכר לעבר ו- 10% לעתיד); עזרת הזולת לעבר 100,000 ₪ ולעתיד 140,000 ₪; ניידות בסכום גלובאלי של 40,000 ₪; הוצאות לעבר ולעתיד בסכום גלובאלי של 20,000 ₪, וכן נזק שאינו ממון בסך של 89,000 ₪.

4.שני הצדדים מיאנו להשלים עם פסק הדין; המערער מלין על מיעוט הסכומים אשר נפסקו לטובתו, והמשיבה סבורה כי בנתוני המקרה, נפסק פיצוי גבוה יתר על המידה אשר אינו הולם את מצבו של המערער.

5.המערער התמקד בערעורו בשני נושאים עיקריים: שיעור הנכות התפקודית והפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד, ובתוך כך, המערער משיג כנגד בסיס השכר שנקבע על ידי בית משפט קמא לעבר ולעתיד.

6.אשר לשיעור הנכות התפקודית טוען המערער כי ראוי היה להעמידו על שיעור של 54% כגובה הנכות שנקבעה במל"ל לאחר הפעלת תקנה 15. לטענתו, נכויותיו הן תפקודיות, ולרבות הנכות הפלסטית שנקבעה לו אשר הנה תפקודית ברובה. המערער מוסיף כי על שיעור נכותו התפקודית ניתן גם ללמוד מנתוני השתכרותו כיום לעומת התקופה עובר לתאונה. לטענתו, השוואת נתוני השכר מעלה כי הגריעה מכושר השתכרותו עומדת על בין 53% ל- 64%. עוד מלין המערער כנגד הפיצוי החלקי בלבד שניתן לתקופת העבר, זאת על אף שהוא לא שב לעבודה למעט למספר חודשים בודדים לאורך התקופה כולה. המערער מדגיש כי הוא עשה מאמצים ניכרים לחזור למעגל העבודה ולהקטין את נזקיו, ואף שובץ בתוכניות שיקום מטעם המל"ל.

7.אשר לבסיס השכר לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות בעתיד, טוען המערער כי ראוי היה להעמידו בגובה השכר הממוצע במשק, וזאת לאור הראיות שהניח בפני בית משפט קמא, ובכללן: תעודת עובד ציבור של מנהלת משאבי אנוש בעיריית קריית ביאליק (מקום עבודתו של המערער); שכרה של הגב' נתנאלה ששון שאף היא פקחית בעיריית קריית ביאליק ואשר החלה לעבוד במועד מקביל למערער, אשר עמד בממוצע בשנת 2013 על כ- 8,300 ₪ ברוטו בחודש, וכן ראיות נוספות לגבי השתכרויותיו בעבר. בהתאם לכך, טוען המערער, כי יש להעלות גם את הפיצוי בגין הפסדי פנסיה שנפסקו לזכותו, כמו גם להעמיד את שיעורו של הפסד הפנסיה על 12% מהפסדי ההשתכרות.