ע"א 42409-12-13 אליהו מלכה נ' אריה רבינוביץ ואח'

השופט עודד שחם:

בפנינו ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ת' בר אשר – צבן), שניתן ביום 21.10.13. בפסק הדין, נדחתה תביעה כספית של המערער (ת.א. 11116/07) נגד המשיב 1 (להלן – המשיב) והתקבלה תובענה של המשיב נגד המערער (ת.א. 15958/08).

1. בת.א. 11116/07 (להלן – התביעה העיקרית) נדונה טענת המערער לפיה לא שולמה לו מלוא התמורה בגין עבודות בניה שביצע עבור המשיב ואחרים בקומת קרקע ברחוב נחל שורק 21 בבית שמש. העבודות האמורות כללו הרחבה של קומת הקרקע והסבתה, בין השאר, לאולם שמחות, דירה ומקווה. בת.א. 15958/08 נדונו טענות המשיבים כי כספים שולמו ביתר למערער בגין עבודות בנייה שלא בוצעו. כן נדונו טענות לפיצוי בגין ליקויי בנייה. הדיון בשתי התביעות אוחד.

2. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, בהתאם למפורט להלן.

3. תחילה מתבקשת הערה ביחס למסגרת הדיון. סכום התביעה שהוגשה בבית משפט קמא נגזר מסכומן של חמש המחאות שפורטו בכתב התביעה (ראו בפסקה 20 לכתב התביעה; בפסקה מפורטות שבע המחאות, אשר המערער סמך את תביעתו על חמש מהן), בצירוף סך של 65,000$, המבוסס על הסכם שהוצג על ידי המערער בתביעתו (סעיף 29 לכתב התביעה). כעת, מבקש המערער לשנות, וטוען כי הסכום המגיע לו צריך להיגזר ממכלול מסמכי ההתקשרות בין הצדדים (סעיף 12 להודעה מטעם המערער, 17.11.14). לא מדובר בפער סמנטי. סכום התביעה עמד על 678,678 ₪. בסכום זה נקב המערער גם בסיכומיו בבית משפט קמא. עתה טוען המערער כי המשיב חב לו לא פחות מ – 894,166 ₪. טענה זו אין לקבל. מובן, כי במסגרת ערעור לא ניתן לשנות בדיעבד את מסגרת ההתדיינות, כפי שנקבעה בכתבי הטענות. מסגרת זו הייתה, ונותרה, האמור בכתב התביעה.

4. מכאן לעיצומם של דברים. נדבך מרכזי בפסק דינו של בית משפט קמא היה חוות דעת של המהנדס אחי קליין, מיום 10.7.11 (להלן – חוות דעת קליין). מר קליין מונה כמומחה מטעם בית המשפט (להלן – קליין או המומחה מטעם בית המשפט) לחוות את דעתו "בשאלת שווי העבודות שביצע התובע ואיכותן. היה ויימצאו ליקויים תיכלל בחווה"ד גם משמעותן הכספית" (החלטה, 25.3.09). המערער תוקף בהקשר זה את קביעת בית משפט קמא, אשר לא נתן תוקף של מעשה בית דין להסכמה ולהחלטה בעניין חוות הדעת של המהנדס יגאל ברגמן (להלן – חוות דעת ברגמן). אין בידי לקבל טענות אלה של המערער. אסביר בקצרה מדוע.

5. ברקע חוות דעת ברגמן עומד הליך של בקשה למתן צו למניעת הטרדה שהגיש המשיב נגד המערער (בש"א 1205/06, כב' השופט ש' שטיין). בהליך זה הגיעו הצדדים להסכמה (9.11.06) כי ימונה מומחה מוסכם שיקבע איזו עבודה נותרה לביצוע ומה שוויה, ואיזה ליקויים נמצאו ומה שווים. הוסכם עוד, כי לאחר קבלת חוות הדעת יישבו הצדדים את המחלוקות ביניהם "בדרכי נועם". בהמשך לכך, הוגשה בדצמבר 2006 חוות דעת ברגמן (נספח י"ט לתיק המוצגים מטעם המערער) (להלן – חוות דעת ברגמן). יוער, כי בפועל, המחלוקות לא יושבו.

6. בהמשך לכך, הגיש המערער ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר. הבקשה התייחסה לשתי המחאות שמסר המשיב למערער. המשיב הגיש התנגדות לביצוע שטר. הוא צירף אליה את חוות דעת ברגמן. בדיון בבקשה לביצוע שטר הסכימו הצדדים כי למשיב תינתן רשות להתגונן ביחס לסכום שנקבע בחוות הדעת הנ"ל (17,690 דולר) (בש"א 4498/07, כב' הרשם מ' כדורי). להסכמה האמורה ניתן תוקף של החלטה.

7. אין בכל האמור כדי להצדיק התערבות בקביעת בית משפט קמא כי אין להתנהלות האמורה תוקף של מעשה בית דין לצורך ההתדיינות הנוכחית. קביעה זו, ועיקר הטעמים לה, מקובלים עליי. הסכמת הצדדים למינוי המומחה ברגמן ניתנה במסגרת דיון בבקשה למתן צו למניעת הטרדה. להסכמה האמורה לא ניתן תוקף של החלטה, הגם שבית המשפט רשם לפניו את הסכמת הצדדים. בהחלטתו בבקשה למניעת הטרדה, אף הדגיש בית המשפט כי לא מצא להיזקק לסכסוך המסחרי הקיים בין הצדדים ולתת החלטות כלשהן בעניין זה (נספח י"ח לתצהיר המערער).

8. לא למותר לציין, כי בחוות הדעת האמורה צוין כי היא ניתנת לבקשת עורכי הדין של הצדדים. לא צוין כי היא ניתנת במסגרת הליך כלשהוא המתנהל בין הצדדים בבית משפט. החלטת בית המשפט לא נזכרת בה. אף אין זהות בין הצדדים בהליך למתן הצו האמור, ובין הצדדים בהתדיינות נשוא ערעור זה. גם מבחינה עניינית, הנושאים שנדונו בחוות הדעת של המומחה ברגמן מצומצמים מאלו שנדונו בחוות דעת קליין. אני נותן בהקשר זה את הדעת גם לאופייה המוגבל של התדיינות במסגרת בקשה למניעת הטרדה. נוכח כל האמור, לא מצאתי עילה של ממש להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בכל הנוגע למעמדה של חוות הדעת בהליך הנוכחי.