ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
39966-02-16
01/12/2016
|
בפני השופט:
מאיר יפרח
|
| - נגד - |
מערער:
אברהם מרדכי קרול
|
משיבה:
חנה בונדר
|
| פסק דין |
התנגדות לביצוע שטר שהגיש המערער נתקבלה בתנאי שהמערער יפקיד את מלוא סכום השיק שהוגש לביצוע וזאת – מחמת דלותם לכאורה של סיכויי ההגנה. המערער לא הפקיד את הסכום שנדרש ומשכך נדחתה ההתנגדות (החלטת כב' הרשם יעקבי מיום 3.1.16 בת"ט 8223-06-15). המערער סבור כי ההחלטה שגוייה מטעמים שונים שאין זה המקום להידרש אליהם. במקביל לערעור, עותר המערער להתיר לו הגשת ראיות חדשות ובהן למשל הודעת דוא"ל מעו"ד נזרי אל הנפרע (רביצקי), מיום 24.7.11 ממנו עולה כי הנפרע קיבל את השיק דנן (עם שיקים נוספים) כשהוא ריק פרט לחתימת המערער וכן הקלטת שיחה בין המערער לבין הנפרע מיום 9.6.15.
איני סבור כי יש להעתר לבקשה לצירוף ראיות.
אף אם אניח כי המייל מעו"ד נזרי לנפרע הגיע לידי המערער לאחר הדיון בהתנגדות (ואין בידיי ראייה שכך המצב, הואיל והמערער עצמו אינו נוקב בתאריך שבו קיבל חומר זה. ראו סעיף 12 לתצהיר התומך בבקשה) – לא יוושע המערער מכך. הוצאת השיק כשהוא חתום על החלק בידי המערער מהווה לכאורה מתן רשות לאוחזם להשלים את הטעון השלמה בשיק, אלא אם כן טוען המושך אחרת ונטל הראייה בעניין זה מוטל לפתחו (סעיף 19 (א) וסעיף 20 (ג) לפקודת השטרות); דא עקא, המערער טען בשני תצהיריו שהוגשו לבימ"ש קמא במסגרת ההתנגדות כי אינו זוכר את נסיבות משיכת השיק ומסירתו (ראו סעיף 1 לתצהיר מיום 31.5.15 וכן סעיף 1 לתצהיר מיום 21.6.15 בבקשה להעברת דיון) ובאותה נשימה טען כי מסר את השיק לנפרע, ללא סכום או תאריך והנפרע לא נתן לו תמורה (סעיף 4 לתצהיר הראשון וסעיפים 5 ו-8 לתצהיר השני). אולם, המערער לא טען כי השיק מולא בניגוד להרשאה שניתנה לנפרע. מכאן, שגם אם יקובלו מסמכי עו"ד נזרי, לא יהיה בהם כדי לשנות את ההחלטה שנתן בימ"ש קמא בדבר התניית קבלת ההתנגדות בהפקדה. שאלת ההרשאה להשלמת השיקים לא שימשה בסיס להגנת המערער או להחלטת בימ"ש קמא ולא בכדי .
הקלטת השיחה שבין המערער לבין הנפרע מיום 9.6.15 לא הוגשה לבימ"ש קמא ולא נתברר הטעם לכך. יתירה מזאת, בתצהירו השני של המערער (מיום 21.6.15) לא הזכיר הוא קיומה של השיחה, וגם הטעם לכך לא הוברר. חומר זה היה בידי המערער עובר לדיון בבימ"ש קמא (דיון שנערך ביום 2.12.15), ואם ביכר הוא בעת ההיא שלא להגישו – טעמיו (שלא נתבארו, כאמור) לבטח היו עימו, אך אין להתיר לו עתה – משנדחתה התנגדותו – להעלות את קיומה של ההקלטה ולעשות בה שימוש.
בהחלטתו מיום 2.12.15 שניתנה בתום הדיון בהתנגדות, קבע בית משפט קמא כי סיכויי הגנת המערער דלים הואיל והוא לא פירט דבר וחצי דבר על אודות עיסקת היסוד שבינו לבין הנפרע או נסיבות מסירת השיק לנפרע (חרף קיומם של יחסים בין השניים משך תקופה ארוכה) ובטענות כוללניות לא סגי. בימ"ש קמא ציין כי אין חולק שהמערער חתם על השיק וכי המשיבה (בודנר) אוחזת בו ובאין פירוט של העובדות הרלוונטיות להוצאת ומסירת השיק כמו גם סיחורו לאוחזת (המשיבה) – הגנת המערער תלוייה על בלימה והיא בבחינת הגנת בדים.
העיון בהודעת הערעור מלמד כי עתה, טרח המערער לפרט עובדות נוספות, כגון שהשיק דנן ושיקים נוספים ניתנו ע"י המערער לאחד, וידבסקי, לצורך קבלת הלוואות מגמ"חים במגזר החרדי, אליו משתייכים השניים, אלא שוידבסקי לא עשה שימוש בשיקים אלה (סעיף 6-7 להודעת הערעור). יוטעם כי המערער לא מפרט אם השיק נושא הערעור נמשך על החלק ומה הייתה ההרשאה שניתנה בידי וידבסקי בנוגע להשלמת הפרטים החסרים ואופן השימוש בשיק. מחסור עובדתי זה עומד לרועץ למערער עתה, כשם שעמד לו בבימ"ש קמא, עת לא מסר תיאור מלא ומפורט של התמונה העובדתית. פשיטא שאין להתחשב בעובדות אלה שלא היו לפני בימ"ש קמא עת נדונה ההתנגדות (ואף הטעם לכך לא הוברר כלל).
החלטת בימ"ש קמא בדבר דלות סיכויי ההתנגדות אינה נראית לי החלטה שגוייה. אין לגלות בה פגם כלשהו המצדיק התערבות בתוכנה, במיוחד כאשר המערער אינו מסביר מדוע בחר הוא רק בעת הזו לפרוש מסכת עובדתית שלא בא זכרה בתצהיריו.
אני סבור כי חסד עשה בימ"ש קמא עם המערער עת איפשר לו להישמע (קרי: קיבל את התנגדותו) בתנאי שיפקיד את סכום השיק. בה במידה, רשאי היה בית המשפט לדחות ההתנגדות על אתר ואף אז, סבורני שלא הייתי מוצא פגם כלשהו בהחלטה כזו.
דין הערעור להידחות אפוא וכך אני מורה. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסכום של 10,000 ₪, להיום, והעירבון שהופקד – יחולט וכספיו יועברו למשיבה, באמצעות בא כוחה, על חשבון ההוצאות.
ניתן היום, א' כסלו תשע"ז (01 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים.
