מדינת ישראל נ' ישראל אברהם ואח'

השופטת ישראל קראי גירון

מבוא:

1.בהליך זה אוחדו שני ערעורים שהוגשו על פסק דינה של כב' השופטת כאמלה ג'דעון מיום 13.8.18 (להלן: "פסק הדין"). זאת בת"א 61341-01-12, ישראל אברהם נ' מדינת ישראל ואח', בבית משפט השלום בחיפה (להלן: "התביעה").

2.מדובר בתביעה שעניינה מעשי הונאה ומרמה שיוחסו לנתבעים 2-4 בתביעה (להלן: "הנתבעים"), מר דוד רויטמן, מר מיכאל זנטי, מר בהיג' עוייד, בהתאמה). בתביעה עתר מר אלתר ישראל אברהם (להלן: "מר אלתר"), שהוא אחד המשיבים בשני הערעורים, לחייב את הנתבעים לפצותו בגין סכומים ששילם בסך של 234,772 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, לצורך רכישת מלוא זכויות הבעלות בדירה ברחוב המלך יואש 25 חיפה, הידועה כחלקה 93/32 בגוש 10743 (להלן: "הדירה"). בנוסף, עתר מר אלתר לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לו עקב התנהלותם כלפיו בסך של 300,000 ₪.

3.בכתב התביעה נטען כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היה מר זנטי, הוא המערער בע"א 63778-10-18, הבעלים של משרד למתן שירותים משפטיים לעורכי דין, מסירות משפטיות, שליחויות וכיו"ב (להלן: "המשרד"). עוד נטען בתביעה כי מר רויטמן היה במועדים הרלוונטיים עורך דין אשר עבד במשרדו של מר זנטי, וכי מר עוייד היה במועדים הרלוונטיים עורך דין בהשעייה, אשר עבד גם הוא במשרדו של מר זנטי.

4.בכתב התביעה נטען עוד כי הנתבעים קשרו קשר להשתלט על נכסים שהותיר אחריו המנוח שרים שבתאי (להלן: "המנוח"). המנוח היה הבעלים הרשום של מחצית הזכויות בדירה ונפטר מבלי שהותיר אחריו אשה או ילדים. נטען כי הנתבעים זייפו שטר חוב לפיו היה חייב המנוח לאדם בשם ודים מורוזוב סך של 180,000 ₪ ולאחר מכן הגישו את השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בעפולה. נטען כי ביום 4.1.10 במסגרת הליכי הוצאה לפועל, שעברו במועד מאוחר יותר להתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת, הטילו הנתבעים עיקול על זכויות המנוח בדירה, וביום 21.4.10 אושרה בקשתם למנות את עו"ד רויטמן ככונס נכסים על הזכויות בדירה. עוד נטען כי ביום 5.4.10 הגיש מר אלתר באמצעות מיופה כוחו מר בנדיקט מנחם (להלן: "מר בנדיקט") הצעה לרכישת מלוא הזכויות בדירה במסגרת הליכי כינוס שנוהלו בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת תמורת תשלום סך של 236,500 ₪. נטען כי במועד הגשת ההצעה מסר מר בנדיקט לידי מר עוייד שיק בנקאי על סך של 23,700 ₪. נטען כי לאחר אישור ההצעה נחתם ביום 25.4.10 הסכם למכירת מלוא זכויות הבעלות בדירה, ובמעמד החתימה שילם מר אלתר באמצעות מר בנדיקט סך נוסף על חשבון רכישת הזכויות של 35,425 ₪ במזומן לידי מר עוייד. עוד נטען כי ביום 15.6.10 אישרה רשמת ההוצאה לפועל את העיסקה, ולאחר מכן מסר מר אלתר באמצעות מר בנדיקט לידי מר עוייד במשרד עו"ד רויטמן סך נוסף של 160,000 ₪ במזומן.

5.נטען עוד בכתב התביעה כי בין לבין עלה חשד שהנתבעים מעורבים בשורה של עבירות פליליות במטרה להשתלט על נכסי מנוחים שמתו עריריים, תוך שימוש במצגי שווא וזיוף מסמכים. במסגרת החקירה הוטל צו מניעה על המשך הליכי מכירת הדירה, ובפועל השלמת העברת הזכויות על שם מר אלתר לא הסתיימה עד היום. לאחר שהסתיימה החקירה הוגשו כתבי אישום במסגרת ת"פ 26040-11-11 כנגד מר זנטי, מר עוייד ומר רויטמן. כתב האישום כלל שבע פרשיות שונות. במסגרת ניהול ההליך הפלילי הגיע מר זנטי להסדר טיעון עם המאשימה והודה במיוחס לו בכתב האישום, לאחר שזה תוקן. בכתב האישום שהוגש נגד מר זנטי לא אוזכרה פרשיית רכישת הזכויות בדירה. כך עשה גם מר עוייד אשר הגיע להסדר טיעון במסגרתו הוא כן הודה גם בעבירה של קשירת קשר לביצוע עבירה ביחס לפרשיית מכירת הזכויות בדירה. עו"ד רויטמן ניהל את ההליך הפלילי בגין כתב האישום שהוגש נגדו עד סופו, והורשע.

6.נטען בתביעה כי רק בגין פרשיית מכירת הזכויות בדירה, שהיא אחת משבע הפרשיות שהוזכרו בכתב האישום, הוגשה תביעה אזרחית כנגד הנתבעים וכנגד מדינת ישראל. בתביעה נטען כנגד מדינת ישראל כי זו אחראית להחלטותיהם השגויות של רשמי ההוצאה לפועל אשר הורו על מינויו של עו"ד רויטמן ככונס הנכסים על מלוא הזכויות בדירה, למרות שלמנוח היו זכויות רק במחצית הדירה, וכן הורו על אישור הסכם המכר של מלוא הזכויות בדירה. עוד נטען כי המדינה אחראית לנזקים שנגרמו למר אלתר גם משום שזו התרשלה משלא קבעה הוראות שיפוטיות או מנהליות מתאימות להבטיח אופן תפקודו של כונס הנכסים ולהבטיח שמירה ראויה על כספים המתקבלים במסגרת הליך כינוס נכסים המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל. נטען כי מחדל זה הביא לכך שכספו של מר אלתר כרוכש הזכויות בדירה לא הובטח ראוי לא כתנאי לכניסתו של כונס הנכסים לתפקידו, ולא עד לרישום הזכויות בדירה על שמו, לאחר שאושרה עסקת המכר ושולמו כספים.

7.בפסק הדין שניתן בתביעה שתוארה לעיל, קבע בית המשפט קמא כי:

א.מר רויטמן ביצע כלפי מר אלתר עוולת תרמית ועוולת רשלנות, וכי הסכם מכר הזכויות בדירה כלל מצגי שווא, שהיו בידיעת עו"ד רויטמן או היה עליו לדעת עליהם. נקבע עוד כי מר אלתר הסתמך על מצגים אלה וסבל על ידי כך נזק ממון.

ב.מר זנטי היה הבעלים של המשרד למתן שירותים משפטיים בו הועסקו מר רויטמן ומר עוייד. חשבון ב"כ הזוכה בתיק ההוצאה לפועל במסגרתו בוצע מכר הזכויות בדירה היה חשבונו של מר זנטי, וזה גם הזמין את השמאי לצורך הערכת שווי הזכויות בדירה. נקבע עוד בפסק הדין כי מר זנטי משך כספים מחשבונו של מר רויטמן, שהיה אותה עת כונס הנכסים. לאור כל זאת בית המשפט קמא קבע כי מכל העובדות שהוכחו בפניו היתה למר זנטי מעורבות מובהקת בפרשה שעניינה מכירת הזכויות בדירה למר אלתר, ולפיכך מר זנטי סייע לביצוע העוולות כלפי מר אלתר והוא אחראי לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב כך. כן נקבע כי מר זנטי חב כלפי מר אלתר גם מכוח אחריותו השילוחית, כאמור בסעיף 13 לפקודת הנזיקין, למעשי עובדים (מר רויטמן ומר עוייד) שעבדו במשרדו.

ג.מר עוייד נטל חלק פעיל במימוש כוונת הצדדים להשתלט במרמה על נכסי המנוח ולמוכרם. הוא זה שהביא את הסכם המכר לחתימה בפני מר רויטמן והוא זה שניהל את המשא ומתן עם מר בנדיקט. בית המשפט קמא הסתמך לצורך קביעותיו על הודאת מר עוייד בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו ואשר כלל את הפרשייה נשוא מכירת הזכויות בדירה. לפיכך קבע בית המשפט קמא כי חבותו של מר עוייד לפצות את מר אלתר מתבססת גם על הרשעתו בפלילים מכוח הוראות סעיף 42א(א) לפקודת הראיות.

ד.דין התביעה כנגד המדינה, ככל שהיא מתייחסת להחלטות הרשמים בגין אי מתן הוראה להפקדת ערובה והעדר קביעת הוראות להבטחת כספו של מר אלתר, והעדר דרישה לקבל עמדת כונס הנכסים הרשמי, להידחות, בשל חסינות שיפוטית שפעולות שיפוטיות של רשמי ההוצאה לפועל חוסות תחתיה. מנגד קבע בית המשפט קמא כי דין התביעה שהוגשה כנגד המדינה בגין טענה להתרשלות הישירה או להתרשלות עובדיה בשל המחדל לקבוע נהלים כלליים מנהלתיים אשר יכולים היו למנוע את השתלשלות האירועים שהובילו לאובדן כספו של מר אלתר, להתקבל. נקבע בבית המשפט קמא בהסתמך על עדות העדה מטעם המדינה גב' מאיה גרינברג ששימשה כמנהלת אגף הוצאה לפועל ארצי ברשות האכיפה והגבייה במועד הרלוונטי לתביעה, וכיום הינה סמנכ"לית מקצועית ברשות האכיפה והגבייה, כי להבדיל מנהלים שכן הוכנו במועדים הרלוונטיים בעניין מינוי כונס נכסים בתיקי מימוש משכנתאות, לא הוכנו בתקופה הרלוונטית נהלים דומים בעניין מינוי כונס נכסים בתיקים של חייבים רגילים לצורך מימוש זכויותיהם בנכסי מקרקעין. נהלים כאלה, כך נקבע, יכלו להבטיח כספי צד ג' הרוכש זכויות כאלה של חייבים, משום שלכך נועדו למשל בהליכי מינוי כונסי נכסים בתיקי מימוש משכנתאות. משכך נקבע כי המדינה ביצעה עוולה של רשלנות כלפי מר אלתר שבאה לידי ביטוי במחדל, קרי בהימנעות מהתקנת מנגנוני ביקורת ופיקוח על פועלם של כונסי נכסים בתיקים של חייבים רגילים בתקופה הרלוונטית לתביעה, ומשכך אחראית לפצותו בגין נזקים שנגרמו למר אלתר עקב כך.

ה.בית המשפט קמא קבע כי כל הנתבעים גרמו נזק אחד שאיננו ניתן לחלוקה ויש לראותם כמעוולים במשותף. עוד קבע בית המשפט קמא כי יש להטיל אחריות שווה על כל ארבעת המזיקים. עוד קבע בית המשפט קמא כי אין מקום להטיל אשם תורם כלשהו על מר אלתר.

ו.לעניין גובה הנזק קבע בית המשפט קמא כי הפיצוי בגין נזק לא ממוני יעמוד על סך של 10,000 ₪, והפיצוי בגין הכספים ששילם מר אלתר יעמוד על סך של 234,773 ₪, וזאת בהסתמך על עדותו של מר עוייד, שהודה בעדותו כי הוא אמר למר אלתר ששילם את כל הנדרש עבור רכישת הזכויות בדירה למעט סך של 17,000 ₪, ומר אלתר השלים לאחר מכן את תשלום הסך הנוסף הנדרש.

הליך הערעור:

8.על פסק הדין הוגשו שני ערעורים, האחד על ידי מר מיכה זנטי בע"א 63778-10-18 (להלן: "ערעור זנטי") והשני על ידי מדינת ישראל רשות האכיפה והגבייה בע"א 37277-09-18 (להלן: "ערעור המדינה"). ביום 6.1.19 ניתנה החלטה המורה על איחוד הדיון בערעורים, ולאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים ניתן פסק דין בערעור זנטי הנותן תוקף להסכמת הצדדים כמפורט בעמ' 5, שורות 12-24 לפרוטוקול.