ע"א 33890-03-14 עדי זהב נ' שאבי ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת א' אריאלי) בתא"מ 54854-09-11

פסק דין

השתלשלות העניינים

1.המשיבים (להלן – שאבי) הינם בעליה של דירה בטבריה. ביום 18.1.05 הם השכירוה לגב' ניצה מלכה (להלן – השוכרת) עד יום 18.1.06.

על הדירה הנ"ל רבצה משכנתא, כנגד הלוואה שקיבלו שאבי מאת בנק המזרחי (להלן - הבנק).

במהלך תקופת השכירות הנ"ל נקלעו שאבי לקשיים, ולכן לא פרעו את תשלומי המשכנתא. הואיל וכך החל הבנק נוקט בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא. במסגרת זו נתמנה המערער, ביום 16.8.05, לכונס נכסים על הדירה לשם מכירתה (את המערער אכנה להלן גם הכונס).

ביום 6.12.05 הגיעו נציגים של הכונס לדירה על מנת לפנות ממנה את השוכרת (לפי צו של ראש ההוצאה לפועל). הם החליפו מנעולים. אלא שכחצי שעה אחר כך, בעוד מבצעי הפינוי נמצאים בדירה, הגיעו שאבי והציגו בפני מבצעי הפינוי צו מניעה זמני שניתן לבקשתם בו ביום, ומורה לעכב את פינוי הדירה. משהוצג לפניהם הצו, החזירו מבצעי הפינוי מטעם הכונס את מפתחות הדירה לידי השוכרת, וזו המשיכה וישבה בה.

במקביל פנו שאבי לבנק בניסיון להסדיר את חובם, על ידי פריסתו לתשלומים.

ביום 20.1.06 הכין הכונס חוזה שכירות. בן־זוגה של השוכרת התייצב במשרדו, שילם דמי שכירות עבור החודש הראשון מראש, ונטל לידו את החוזה על מנת להחתים את בת־זוגו (השוכרת). אלא שהחוזה לא הוחזר לידי הכונס, ובפועל לא נחתם מעולם על ידה. דא עקא, לבד מתשלום עבור החודש הראשון שניתן לידיו של הכונס לא המשיכה השוכרת לשלם דמי שכירות, ונותרה לשבת (עם בן־זוגה) במושכר עד פינוה, ביום 7.9.06.

בחודש יולי 2007 הוחזרה הדירה לידי שאבי, לאחר שאלה הגיעו לידי הסדר תשלומים עם הבנק.

התביעה בבית משפט השלום

2.שאבי הגישו תביעה לבית משפט השלום נגד השוכרת ונגד הבנק והכונס, לתשלום דמי השכירות שלא שולמו (מחודש ינואר 2006 ועד ספטמבר 2006), ולכך הוסיפו תביעה לפיצוי על נזק שנגרם לדירה על ידי השוכרת, חובות שהותירה השוכרת לחברת חשמל, גז וועד בית, עגמת נפש, והוצאות כינוס והוצאות משפט שהוציאו בפרשה.

3.התביעה נגד הבנק נדחתה, בהסכמה. התביעה נגד השוכרת נתקבלה על ידי בית המשפט, ומשאין על הכרעה זו ערעור, לא אעסוק בה. נותרנו, איפוא, עם התביעה כנגד הכונס.

4.את התביעה נגד הכונס קיבל בית המשפט קמא. יחד עם זאת לא חויב הכונס כי אם בתשלום דמי השכירות שהשוכרת לא שילמה, משלא עלה בידי שאבי להוכיח את שאר נזקיהם הנטענים.

5.בדרכה להטלת חובה על הכונס קבעה השופטת הנכבדה קמא, כי על כונס נכסים שנתמנה במסגרת הליכי הוצאה לפועל חלה חובת זהירות מושגית, כמו גם קונקרטית, ואותן הוא הפר. מסקנתה זו נסמכת על נסיבות אחדות הסובבות את פעילותו של הכונס בקשר עם הדירה.

ראשית, הכונס כרת חוזה שכירות עם השוכרת (ובעלה). לקביעתו זו הגיעה כב' השופטת קמא חרף העובדה, כי החוזה אותו הכין הכונס לא נחתם, סופו של יום, על ידי השוכרת. מסקנה זו נגזרה מכך שחוזה שכירות איננו צריך כתב, ודי בהסכמה על־פה להשכרת הדירה לשם כריתתו. מלים אחרות, השופטת קמא מצאה כי נכרת הסכם שכירות על פה, הסכם שהוכחתו נגזרת מהכנתה של טיוטת ההסכם, ומכך שהשוכרת שילמה לכונס דמי שכירות עבור החודש הראשון, ואחר כך המשיכה והחזיקה בדירה, עד לפינויה.