ע"א 32710-09-14 בן דוד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

א.הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט איל דורון) מיום 12.6.14 ב-ה"פ 50410-05-12, לפיו נדחתה תביעתו של המערער למתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיב לפנות את המערער מבית מגוריו בעכו, הידוע גם כחלקה 19 תת חלקה 1, בגוש 18105 (להלן: "הדירה"), וזאת בהתאם להוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, ולחלופין מבוקש לתת צו מניעה קבוע האוסר על פינוי המערער מן הדירה בטרם יינתן לו דיור חלוף לכל ימי חייו, וזאת לפי הוראת סעיף 38 של חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

ב.בית משפט קמא קבע, כי אין לבטל את ויתורו של המערער על ההגנה אשר לפי סעיף 33 של חוק הגנת הדייר, אך לעומת זאת יש לבטל את סעיף הויתור ככל שהוא נוגע להגנת הדיור החלוף לפי סעיף 38 של חוק ההוצאה לפועל.

לפיכך קבע בית משפט קמא, כי התובענה של המערער מתקבלת בחלקה במובן זה שניתן צו האוסר על המשיב לפנות את המערער מן הדירה לפני סוף חודש יוני 2015, וזאת בכפוף לסייג שלהלן.

ג.הסייג הינו שהמשיב יכול להמשיך בהליך המימוש ולפנות את המערער מן הדירה עוד לפני מועד פקיעת הצו ככל שהמשיב ישלם לידי המערער סכום של 2,500 ₪ בגין כל חודש קלנדרי, או חלק ממנו, שנותר בין מועד הפינוי לבין מועד פקיעת הצו כאמור לעיל (סוף חודש יוני 2015). התשלום ייעשה לכל הפחות 30 יום מראש לפני תחילת כל חודש קלנדרי.

ד.פסק דינו של בית משפט קמא ניתן ביום 12.6.14, כך שממועד פסק הדין ועד למועד שנקבע לפינוי המערער מן הדירה (סוף יוני 2015), היה פרק זמן של 12 חודשים, כשהערך הכספי של הדיור החלוף לתקופה של 12 חודשים, הינו 30,000 ₪ (2,500 ₪ X 12 חודשים).

ה.המערער מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא. בערעורו המונח בפנינו, לרבות עיקרי הטיעון שהוגשו, טוען המערער כי הוא זכאי להגנת הדיור המוגן לפי סעיף 33 של חוק הגנת הדייר, ולחלופין, זכאי הוא לדיור חלופי מכח הגנת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, אך זאת לכל ימי חייו.

ו.גם מטעם המשיב המאמץ את פסק דינו של בית משפט קמא הונחו בפנינו עיקרי טיעון.

ז.בישיבה שהתקיימה בפנינו היום, שמענו את תמצית טיעוניהם של באי כח שני הצדדים.

ב"כ המשיב הודיע, כי הוא מחזיק בידו פקדון בסכום של 30,000 ₪, וכי למרות שלאור הוראות פסק דינו של בית משפט קמא הוא אמור לשלם סכום זה עד חודש יוני 2015, הוא מוכן להעמיד את הסכום במלואו לטובת דיור חלוף עבור המערער.

ח.לאחר שעיינו בחומר, ושמענו את תמצית טענותיהם של באי כח הצדדים, ועיינו בעיקרי הטיעון, סבורים אנו שלטענותיו של המערער ניתן מענה מלא, מפורט ומקיף בפסק דינו של בית משפט קמא, ולפיכך אין להיעתר לערעור זה, וזאת מכח תקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.