ע"א 32512-06-16 א.נ. שיין שירותים פיננסים בע"מ נ' לוי

בית משפט קמא (כב' השופטת נ' גרוסמן, סגנית נשיא) דחה את תביעותיה השטריות של המערערת נגד המשיב (ת"א 60302-06-14 ו-ת"ט 35367-03-15). הדחייה נומקה בכך שהשיקים שהוגשו לביצוע – נפרעו על ידי המשיב. המערערת סבורה כי אין להסכין עם קביעה זו של בית משפט קמא; לעומתה, סבור המשיב כי היה על בית משפט קמא לסלק התביעות על הסף מחמת הפרת הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 (להלן: "חוק הסדרת הלוואות").

עיקרי העובדות הנוגעות לעניין, הם אלה: המערערת אוחזת בשני שיקים שמשכה חברת סמפורו בע"מ לפקודת המשיב, האחד בסכום של 133,500 ₪ והשני בסכום של 158,000 ₪. מועד הפירעון של שני השיקים הוא 27.5.11. שני השיקים הוסבו (במועדים שונים, עובר למועד הפירעון) על ידי המשיב על החלק ובנוסף על כך, התחייב המשיב (על גב השיקים) לפני המערערת כי הוא ערב לפירעון השיקים. אין חולק כי בשיקים אלה נעשו שתי עסקות ניכיון עם המערערת. האחת – ביום 28.2.11 והאחרת – ביום 7.4.11. פסק דינו של בית משפט קמא אינו מכיל קביעה ברורה באשר לזהות הגורם שביצע את העיסקות עם המערערת, לאמור: האם המשיב הוא הצד השני לעיסקה (חרף היותו פושט רגל בעת ביצוע העיסקות) או שמא החברה המושכת (סמפורו בע"מ), שהמשיב הוא בעליה, היא שביצעה את עיסקת הניכיון (באמצעות מנהלה, המשיב). מכל מקום, משלא נפרעו השיקים, הגישה אותם המערערת לביצוע בלשכת ההוצל"פ (השיק הראשון הוגש לביצוע בחודש אוגוסט 2012 והשני – בחודש פברואר 2015). המשיב הגיש התנגדויות לביצוע השיקים. הדיון בשתי התובענות אוחד בהסכמת הצדדים ולבקשתם.

כעולה מכתבי הטענות, נסבה המחלוקת בבית משפט קמא על שתי סוגיות מרכזיות: האחת – כלום חל על ענייננו חוק הסדרת הלוואות ומהי התוצאה הנובעת מתחולתו;

השנייה – האם פרע המשיב את השיקים נושא ההליכים, אם לאו.

העיון בפסק הדין מעלה כי בית משפט קמא אמר דברים אלה לגבי חוק הסדרת הלוואות:

"הצדדים ייחדו בטיעוניהם מקום לשאלה האם מדובר בעסקה עליה חל חוק הסדר הלוואות חוץ בנקאיות, כאשר כל צד מבקש למצוא תימוכין לטענותיו בהוראות החוק.

אומר, כי חוק הסדר הלוואות חוץ בנקאיות כשמו כן הוא. הוא מטיל מגבלות על המלווה, על מנת שלא תיפרץ הגדר הכלכלית והלווה החוץ בנקאי ייקלע לקושי כלכלי עצום.

עם זאת, המחוקק הכיר בצורך בקיום מנגנון של הלוואות חוץ בנקאיות, לא סגר את הדלת בפני הלווים או המלווים לפיו ואף אנו בפסק דין זה לא נעשה כן.

נוכח שיעורי הריבית הגבוהים שהתובעת עצמה הצהירה עליהם, אני מקבלת את עמדת הנתבע כי אם מדובר בעסקת הלוואה שנעשתה על דרך של ניכיון שיקים, וכי זוהי הלוואה חוץ בנקאית.

אולם, אין בכך כדי לגרוע מחובתו של הלווה החוץ בנקאי, להשיב למלווה ובענייננו זו התובעת, את תמורת ההלוואה".

(עמ' 8 שורות 17 – 30 לפסק הדין).

בית משפט קמא קבע: "אני מקבלת את עמדת הנתבע כי אם מדובר בעסקת הלוואה שנעשתה על דרך של ניכיון שיקים, וכי זוהי הלוואה חוץ בנקאית". לטעמי, עולה מהקשר הדברים כי המילה "אם", היא מילה שנשתרבבה לתוכן הכתוב בהיסח הדעת והמשפט הנכון הוא זה: "אני מקבלת את עמדת הנתבע כי מדובר בעסקת הלוואה שנעשתה על דרך של ניכיון שיקים, וכי זוהי הלוואה חוץ בנקאית". מנגד, בסיפא לפסק הדין נקבע: " ... טענת הפגמים בכתב התביעה והחמרה הנדרשת עקב תחולת החוק להסברת הלוואות חוץ בנקאיות נדחתה ..." (עמ' 12 שורות 15 – 16 לפסק הדין), כך שאין לדעת בוודאות אם נתקבלה הטענה בדבר תחולת החוק, אם לאו. עם זאת, דומה שבית משפט קמא לא נדרש לתוצאה הנובעת מתחולת החוק, הואיל וקיבל את טענת הפירעון שהעלה המשיב, היא הטענה המהותית.

אשר לפירעון השיקים, בית משפט קמא קיבל את טענת המשיב לפיה שילם הוא (למר איתי ניב מטעם המערערת) סכום של 291,500 ₪, במזומן, עת האחרון בא לבית המשיב, עת קצרה לפני מועד הפירעון של השיקים.