ע"א 32478-11-14 טלשוב (גלקסיה נכסים) נ' רכב ראובן בע"מ ואח'

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט עמית רוזינס), בתיק תא"מ 39079-02-12 מיום 15/9/14 (להלן: פסק הדין).

העובדות הצריכות לענייננו

1.א. ביום 24/5/11 נערך ונחתם הסכם תיווך בין המערער לבין המשיבה 1, רכב ראובן בע"מ (להלן: החברה) באמצעות המשיב 2 (להלן: גולדין), שתוכנו כדלקמן: "כי במידה ותצא עיסקה לפועל באמצעותנו, כי אז תשולם לנו מכם עמלת תיווך בגובה חודש שכר דירה אחד בתוספת מע"מ מיד עם חתימת הסכם מחייב. הנכס: כ-460 מ"ר ברח' מרקוני 22, צ'ק פוסט – חיפה, מחיר בקירוב: כ-50 ₪ למ"ר, הלקוח: חברת מטבחי טופז (היי סיין ריהוטים בע"מ), הערה: התחייבות זו הינה גם אישית". (להלן: ההסכם).

ב. בתאריך 8/9/11 נחתם חוזה שכירות בין המשיבים לבין טופז, לפיה שכרה טופז את הנכס הנזכר בהסכם התיווך (לעיל ולהלן: הנכס), תמורת שכר דירה חודשי בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק למשך חמש שנים (להלן: חוזה השכירות). אין חולק כי איש מהצדדים לא עדכן את המערער ולא שיתף אותו במשא והמתן שנוהל בין המשיבים לבין טופז (להלן: המו"מ).

ג. המערער טען כי חוזה השכירות נחתם לאחר שהוא הראה את הנכס בתחילת חודש מאי 11' לגב' מיכל דביר (להלן: דביר), אשר ניהלה את מחוז הצפון של טופז, אך לא היתה מוסמכת לחתום על הסכם תיווך עם המערער, והוא הגיע אתה ועם אחרים לנכס לפחות פעם אחת נוספת, ואילו גולדין טען בשם החברה, כי המערער מעולם לא הראה לטופז את הנכס.

המערער טען כי הוא זכאי לדמי תיווך מהמשיבים בגין ההסכם שנחתם בין המשיבים לטופז, ואילו המשיבים טענו כי המערער לא היה הגורם היעיל להתקשרות בהסכם, ולא עשה דבר לקידומו, ולכן אינם חבים לו דבר.

2.פסק דינו של בית משפט קמא 

השופט קמא בחן את ראיות הצדדים, והאמין באופן מוחלט למר דוד פלח, המנכ"ל החדש של טופז, אשר נכנס לתפקידו בחודש יוני 11', לדבריו, שהעיד כי קיבל את מספר הטלפון של גולדין "בכך שחרשתי את אזור חיפה, אני לא חיפאי, וראיתי על איזה פינה של רחובות, ראיתי שני שלטים להשכרה עם מספר טלפון". (עמ' 21 לפרוט' בית משפט קמא (להלן: לפרוט'), ש' 22-27). כמו כן האמין לו כי לא היה בקשר עם דביר, אשר העידה כי המערער הראה לה את הנכס, אשר מצא חן בעיניה, פנתה למנכ"ל טופז, ואף ביקרה בנכס פעם נוספת עם האחראית על עיצוב סניפים מטעם טופז, ולא ידע מה גרסתה.

גולדין העיד כי המערער לא הפגיש אותו עם איש מאנשי טופז, וכי הוא לא מסר לו את המפתח לנכס, אלא השאירו בחברת אורנג' הממוקמת מולו. לדבריו, המערער נעלם מהשטח לאחר החתימה על המסמך, והוא לא שמע ממנו עוד. (עמ' 17-20 לפרוט').

בית משפט קמא לא קיבל את גרסתו של המערער, כי לאחר שביקר עם דביר בנכס, עדכן את גולדין ביחס לפעולות שביצע, בקובעו כי מדובר בגרסה כבושה, ואף לא קיבל את דבריו, כי לאחר חתימת ההסכם התקשרה אליו דביר לברכו באומרה "מברוק סגרת עסקה" (עמ' 14 לפרוט', ש' 21), משעמדו בניגוד לעדותה של דביר בפניו. הוא קבע כי מעבר להצגת הנכס בפני דביר בתחילת חודש מאי 11', לא עשה המערער פעולה כלשהי על מנת להוביל לחתימה על חוזה השכירות, ולמעשה הזניח את הטיפול בנכס עד אשר נחתם החוזה בחודש ספטמבר 11'. משכך קבע כי הקשר הסיבתי בין פעולותיו של המערער לבין ההתקשרות שנוצרה בסופו של יום בין המשיבים לבין טופז נותק, ולא זו בלבד שהמערער לא היה הגורם היעיל בהתקשרות בין החברה לבין טופז, אלא לא היה גורם כלל בהיווצרותו של קשר זה.

על כך הערעור שבפני.