ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
3138-11-13
04/12/2014
|
בפני השופטים :
1. יצחק ענבר
2. יהודית שבח
3. שאול שוחט
|
| - נגד - |
המערער:
מינהל מקרקעי ישראל - מדינת ישראל
עו"ד רן עמיאל
|
משיבים:
1. יצחק עיון
2. אהרון תומר
3. כפר אז"ר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
עו"ד ניר טולדנו
עו"ד רינה גרסימוב
עו"ד רמי אבידע
|
| פסק דין |
סגן הנשיאה יצחק ענבר:
1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב – יפו (כב' השופטת כ' האפט), אשר ניתן ביום 16/9/13 בת.א. 59250/07. בהתאם לפסק הדין התקבלה תביעת המערערת בחלקה, ונקבע כי בגין השימוש החורג שנעשה על ידי המשיבים ב"חוות הליטוף" עליהם לשלם למערערת דמי שימוש בסך השקול ל- 27,500$ ארה"ב. בה בעת, נדחתה תביעת המערערת בגין השימוש שעשו המשיבים ב"משתלה".
2.ערעור זה הינו ערעור שני בהליך המעסיק את בתי המשפט קרוב לשמונה שנים, ואשר להלן יתוארו עיקריו הצריכים לענייננו:
א.ראשיתו של ההליך בתביעה לסילוק יד, צווי מניעה ותשלום דמי שימוש ראויים שהגישה המערערת נגד המשיבים בשנת 2007, וזאת בקשר עם שימושים לא חקלאיים שקוימו על מקרקעין שהוקצו למשיב 1 על ידי אגודה חקלאית כפר אז"ר בה הוא חבר (להלן: "האגודה") למטרת "עיבוד חקלאי", כחלקה ב' של נחלתו, ששטחה הכולל 7,812 מ"ר (להלן: "המקרקעין").
ב.להבדיל מחלקה א' שהיא חלקת המגורים, בחלקה ב' מותר שימוש חקלאי בלבד, הן תכנונית הן על פי תנאי ההקצאה החוזית, ולחקלאי אין זכויות ישירות בקרקע, אלא הוא יונק את זכותו לשימוש ולסוג השימוש מהוראות הסכם המשבצת שבין האגודה לבין המערערת.
ג.לצורך קיום הפעילות החקלאית נדרשת האגודה על פי הסכם המשבצת לשלם דמי שכירות סמליים בלבד עבור כל נחלה (כ – 800 ₪ לשנה עבור נחלה בשטח של כ – 30 דונם). ביסוד דמי השכירות הסמליים מדיניותה הקרקעית של מועצת מקרקעי ישראל לעידוד החקלאות והמגזר החקלאי.
ד.המשיב 1 העביר את המקרקעין לגיסו, המשיב 2, וזה מצדו השכירם לצדדים שלישיים שונים, על דעתו של משיב 1 ובהסכמתו. פעולות אלו בוצעו ללא קבלת הסכמתה של המערערת.
ה.בגדר האמור לעיל, על שטח של כ-2,762 מ"ר מתוך המקרקעין הוקמה והופעלה על ידי צד שלישי (מר רוני יהלום) משתלה למכירת צמחי בית וגן, אשר במסגרתה אף הופעל עסק לשזירת פרחים (להלן: "המשתלה"). על שטח נוסף של כ-3,188 מ"ר הוקמה והופעלה על ידי צד שלישי אחר (בני הזוג אברך) חווה לליטוף חיות שהוקמה ללא היתרים (להלן: "חוות הליטוף").
ו.ביום 10/4/11 ניתן על ידי בית משפט קמא (כב' השופט ד' מור) פסק דינו הראשון, ולפיו נדחתה תביעת המערערת במלואה, תוך שנקבע כי מותר היה למשיבים להעביר את זכות השימוש במקרקעין בינם לבין עצמם ואף לצדדים השלישיים, וכי השימושים שבוצעו על ידי הצדדים השלישיים אינם שימושים חורגים, כי אם שימושים חקלאיים מותרים במקרקעין (להלן: "פסק הדין הראשון").