ל' נ' גרינפלד

רקע עובדתי ודיוני

1.המערער, תבע (כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 17/5/2016) את המשיב, עובד סוציאלי מוסמך, וייחס לו הפרת חובת סודיות, באופן שפגע בשמו הטוב ובפרטיותו, והסב לו נזק רב (נפשי, חברתי, משפטי, תעסוקתי וכלכלי).

2.בית-משפט השלום בחיפה, קיבל באופן חלקי את התביעה, בקובעו ביום 13.2.17, כי בתוכן מכתב (מיום 24/12/14) ,שכתב המשיב, על אודות המערער, יש משום לשון הרע כמשמעותה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע (ר' סעיף 61 לפסה"ד מושא הערעור).

השופטת המלומדת ציינה, כי ניתן היה לצמצם את היקף הפגיעה שהסב המכתב האמור למערער-התובע, מה גם שכותב המכתב הוא עובד סוציאלי האמור להיות מודע היטב לדרישות המקצועיות והמשפטיות הנדרשות בעת הוצאת מכתב כגון זה (ר' סע' 92-94 לפסה"ד). אם סבר, כי יש נחיצות והצדקה לכתיבת המכתב, הרי שסע' 8 לחוק העובדים הסוציאליים, תשנ"ו-1996 מתווה באופן ברור את דרך הפעולה המתחייבת במקרה כגון זה שבפנינו (סע' 104 לפסה"ד), דרך ממנה סטה המשיב-הנתבע באופן ניכר, לא מקצועי ובלתי-מוצדק (ר' סע' 110-121, ומסקנת ביהמ"ש בסע' 122).

עם זאת, פסקה הערכאה הדיונית, כי המערער לא הוכיח כנדרש את הקשר הסיבתי בין מעשי המשיב לנזקיו הנטענים (ר' סע' 150, 155 לפסה"ד), לפיכך נפסק לו פיצוי בסך 30,000 ₪ וכן הוצ' משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

על קביעות אחרונות אלה, נסב ערעור התובע, שבפניי.

טיעוני המשיב

3.המשיב מבקש לדחות את הערעור בשל מספר טעמים. המשיב פגש את המערער, שהגיע (פעם אחת בלבד) לביתו, והצהיר בפניו, לדברי המשיב, כי הוא משתמש בקוקאין וביקש להסתייע בניסיון המשיב בגמילה מהתמכרות לסמים.

על סמך אותה פגישה, ולבקשת עמיקם, אבי אשת המערער (ממנה נפרד זה מכבר), כתב המשיב את המכתב, נשוא התביעה.

המשיב, לטענתו, סבר, כי יש נחיצות באותו מכתב על סמך אינפורמציה שמסר לו עמיקם הנ"ל ובהתחשב במחויבותו ואחריותו המקצועית כעובד סוציאלי (ר' סע' 18-19 לתצהירו מיום 7/9/16). נאמר, כי מכתבו נכתב בתום לב ואין בו דבר זולת האמת, (ר' סע' 22.1 ו-27 לתצהיר), כי לא היתה לו כל כוונה לפגוע בתובע (ר' סע' 33 לתצהיר), והוא לא העלה בדעתו, כי עמיקם יעשה שימוש במכתב ויפיץ אותו לגורמים נוספים מעבר לביהמ"ש לענייני משפחה, שם התנהל אותה עת תיקם של המערער ורעייתו (ר' סע' 20 לתצהיר).

טענות בנושא זה, סבור המשיב, אין להפנות אליו, כי אם אל עמיקם (ר' סע' 28 לתצהיר) אותו יכול הייה המערער לתבוע אם חפץ בכך (ר' סע' 29 לתצהיר). יודגש, כי לא הוגשה הודעה לצד שלישי על-ידי המשיב-הנתבע כנגד עמיקם (לפי תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984) וטענותיו לא נשמעו, כמובן, במסגרת הערעור הנוכחי.

כל אלה מובילים לדעת המשיב, למסקנה, כי בימ"ש קמא שגה עת קיבל את טענות המערער ופסק לו פיצוי. יש, לדעת המשיב (שלא ערער על פסק-הדין) לבטל את פסק הדין או לכל הפחות להפחית את הסכום שנפסק (ר' סע' 25.2, 25.3 לעיקרי הטיעון של המשיב).

דיון והכרעה

4.בדיון בערעור שהתקיים בפניי (במעמד בעלי-הדין ובאי-כוחם) ביום 18/5/17 נרשמה הסכמה של בעלי-הדין כדלקמן: