ע"א 2731/07 אסעד יוסף חמוד ואח' נ' סעיד חטאר חאג' ואח'

השופטת ע' ארבל:

1.        זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט (בדימוס) ר' ג'רג'ורה), במסגרתו נתקבלה תביעת המשיב ונדחתה תביעתו שכנגד של המערער, ונקבע, בין היתר, כי הסכם מכר המקרקעין מיום 18.8.1992, הנוגע לחלקה 32 בגוש 18533 בבית ג'ן (להלן: המקרקעין), ואשר נכרת, לכאורה, בין המערער לבין המשיב – בטל; כי עסקת המתנה שנערכה בין המשיב לבין בנו בחלק מן המקרקעין – תקפה;  וכי יש לשנות את מרשם המקרקעין בהתאם לאמור.

          יצויין כי הערעור הוגש על-ידי המערער, שני בניו ונשותיהם, נגד המשיב, בנו וארבעה משיבים פורמאליים נוספים. למען הנוחות, ובהתאם לאופן ההתייחסות בפסק דינו של בית משפט קמא, אתייחס להלן לצדדים בלשון יחיד.

רקע 

2.        הרקע העובדתי פורט בהרחבה יתירה בפסק דינו של בית משפט קמא, ועל כן אסתפק בהבאת עיקרי הדברים.

           המשיב היה הבעלים הרשום של חלקה 32 בגוש 18533, אשר זכויותיו בה היו בשיעור של 9/10, ושל חלקה 9 באותו הגוש, אשר זכויותיו בה הן בשיעור של 22/42, שתיהן בבית ג'ן.לידתה של המחלוקת בין הצדדים הינה בשלשה הסכמי מכר אשר נכרתו, לכאורה, בין המערער לבין המשיב:

            ההסכם האחד הינו מיום 19.4.1979, במסגרתו הסכימו הצדדים על העברת 2,400 מ"ר מתוך 10,012 מ"ר מהמקרקעין מידי המשיב לידי המערער, בתמורה לתשלום בסך 108,000 לירות (להלן: הסכם ת/5, כפי שסומן על-ידי בית משפט קמא). בין הצדדים קיימת הסכמה לגבי עצם קיומו של הסכם זה, כמו-גם לגבי עיקר תוכנו. יצויין, עם זאת, כי בהסכם עצמו כתוב שהתמורה הועברה במזומן ובמלואה במועד חתימת ההסכם, בעוד המשיב, בכתב תביעתו בבית משפט קמא, טען שהתמורה שולמה בחלקה במזומן בעת חתימת ההסכם ובחלקה בשיקים דחויים בשנות ה-80.

           ההסכם השני הינו מיום 18.8.1992, והוא נוסח על-ידי עורך דין ונחתם על-ידי הצדדים בנוכחותו. על פי תוכן ההסכם, הכתוב בעברית, הועברו 4,805 מ"ר מהמקרקעין מהמשיב לידי המערער בתמורה ל-24,000 ₪ אשר שולמו במעמד חתימת ההסכם (להלן: הסכם ת/7, כפי שכונה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי). כפי שעולה מפסק הדין, בעקבות הסכם זה עודכן מרשם המקרקעין כך שלטובת המערער נרשמו 4,805 חלקים מתוך 10,012 החלקים במקרקעין. לגבי נסיבות עריכתו של הסכם זה קיימת מחלוקת בין הצדדים, עליה אעמוד בהמשך הדברים.

             ההסכם השלישי, אשר על עצם קיומו חלוקים הצדדים, עניינו העברת "כארבעה דונם" (כך בלשון ההסכם) מידי המשיב לידי המערער תמורת תשלום אשר הועבר, לכאורה, במועד חתימת ההסכם. הסכם זה נכתב בכתב יד, והוא אינו נושא תאריך או חתימות של עדים. מועד כריתתו הלכאורית של הסכם זה אינו ברור: במסגרת כתב הגנה אשר הוגש על-ידי המערער לבית משפט השלום בתגובה לתביעת המשיב לסילוק ידו מחלק מהמקרקעין, טען המערער כי הסכם זה נערך לקראת אמצע שנות ה-70. עם זאת, במסגרת התיק דנן המערער טוען כי הסכם זה נערך לאחר חתימת הסכם ת/5, קרי – מאוחר מיום ה-19.4.1979. המשיב, מנגד, מכחיש, כאמור, את אמיתותו של הסכם זה ואת מקוריות חתימתו המתנוססת על גביו (להלן: הסכם ת/7/ב, כפי שכונה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי).