ע"א
בית המשפט המחוזי נצרת כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
27110-07-14
16/12/2014
|
בפני סגן הנשיא :
ד"ר אברהם אברהם
|
| - נגד - |
מערערים:
יצחק רון
|
משיבים:
1. יוסף טורס
2. דוד יוסף יהודה
3. שושנה יהודה
|
| פסק דין |
1.בשנת 2003 נעצר המערער. הוא יוצג על ידי המשיב 1 (להלן – המשיב), בשעתו עורך דין. בית המשפט החליט לשחרר את המערער בתנאי ערובה, שכללו הפקדת סך 20,000 ₪ בקופת בית המשפט.
2.בכתב תביעה שהגיש נגד המשיב טען המערער, כי לאחר שנגזר דינו פנה המשיב לבית המשפט וקיבל את כספי הערובה לידיו, אך לא העבירם לידיו (לידי המערער), כי אם לדודיו (הם המשיבים 2-3), בלא שקיבל על כך את הסכמתו. בכך הוא פעל בניגוד לחובתו כלפיו, ובניגוד להחלטה שיפוטית, שהורתה על העברת הכספים לידיו ולא לידי איש מלבדו.
3.המשיב התגונן, בין היתר, בטענה, כי מייד כשקיבל לידיו את כספי הערובה, הוא העבירם למי שהפקידם בקופת בית המשפט, כלומר דודיו של המערער. מכאן שפעל כדבעי, ואין הוא חב דבר למערער. נוסף לכתב הגנתו הוא נתן הודעה לצד שלישי לדודיו של המערער, משמע המשיבים 2-3.
4.בית משפט השלום דחה את התביעה, ומכאן הערעור ובו שב המערער על טענות שהעלה בפני בית המשפט קמא.
5.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים לא יכולתי לראות כל בסיס לערעור, שכל כולו נסב על קביעות שבעובדה שקבע בית המשפט קמא, ובכגון דא אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, להוציא מקרים יוצאים מגדר הרגיל, שהעניין שלפנינו איננו נמנה עליהם.
6.הלכה למעשה, די לי בכך על מנת לדחות את הערעור, בגדרה של תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. למעלה מן הדרוש אומר בתמצית, כי המשיבים 2-3 הם שהפקידו את כספי הערובה, באמצעות שיק בנקאי שנמשך מחשבונם, כך קבע בית משפט השלום, ובקביעה עובדתית זו אין כל מקום להתערבותי. הואיל וכך, לא יכולתי לראות כל פגם בהתנהגותו של המשיב, שהחזיר את הכספים לידי מי שהפקידו את כספי הערובה, קרי המשיבים 2-3, מייד עם קבלתם במשרדו.
7.המערער מנסה להיתמך במסמכים אחדים, וטוען כי הם בגדר הודאת בעל דין, ומסמכים בכתב הסותרים את העדויות על־פה של המשיבים. לטענה זו אין כל בסיס. המסמך האחד עליו נסמך המערער הוא מסמך הפקדתם של כספי הערובה, ושם לא צוין שמם של המשיבים 2-3 כמפקידים. אלא שבכך אין כל כדי לסייע למערער, כיוון שבית המשפט שמע ראיות בעניין זה, ובכלל זה הונח לפניו, כאמור, השיק שנמשך מחשבונם של המשיבים 2-3, ובכך יש משום הוכחה לכך שהם שהפקידו את הכספים, גם אם לא צויין במסמך ההפקדה כי הם המפקידים. מסמך אחר ממנו מבקש המערער להיבנות הוא בקשה שהגיש המשיב לבית המשפט, ובה הוא מבקש להשיב את הכספים לידי המערער, ובית המשפט נענה לבקשה. אלא שגם בכך אין כדי לסייע בידי המערער, שכן הפניה של עורך הדין (המשיב) היא, לפי מהותה, בקשה להשבת הכספים למערער, ואין זה אומר כי הוא ביקש להשיב את הכספים לידיו של המערער ממש, כפי שבית המשפט שנענה לבקשה לא התכוון, כי הכספים יועברו לידי המערער ממש. הכספים הועברו לידי המשיב, שבתורו העבירם למשיבים 2-3, שבשעתם הפקידו את הכספים, כך היה עליו לנהוג, וכך הוא גם נהג בפועל, ובהתנהגותו זו לא מצאתי כל כשל.
8.סיכומם של דברים הנני דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיב שכר טרחת עורכי דין בערעור בסך של 8,000 ₪. יש בידי המשיב לקבל את כספי הערבון שהפקיד המערער בקופת בית המשפט.
ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ה, 16 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
