ע"א
בית המשפט המחוזי
|
26773-06-14
13/01/2016
|
בפני השופטים:
1. כב' השופט אילן ש' שילה סג"נ – אב"ד
2. כב' השופטת ורדה פלאוט
3. כב' השופטת מיכל עמית - אניסמן
|
| - נגד - |
המערערת:
קיבוץ בארות יצחק להתיישבות שיתופית בע"מ
עו"ד קנולר
עו"ד קינן
עו"ד אלבז
|
המשיב:
רשות שדות התעופה
עו"ד דרורי
עו"ד לבקוביץ
|
| פסק דין |
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופטת א' רוטקופף), מיום 27.4.14, שבו דחה בית המשפט תביעה, שהגיש המערער נגד המשיבה, לתשלום שוויה של צנרת שרכש והטמין במקרקעין, לאחר שהחזיר את המקרקעין לידי המשיבה על הצנרת שבהם.
רקע
המקרקעין שבהם מדובר, בשטח של כ- 2,070 דונם, הנמצאים סמוך לשדה התעופה בן גוריון, הופקעו בשנות השמונים של המאה הקודמת לטובת רשות שדות התעופה (המשיבה), לצורכי שדה התעופה בן גוריון.
המערער - קיבוץ בארות יצחק - שעיבד את המקרקעין במשך שנים רבות עוד קודם להפקעתם, המשיך לאחר ההפקעה בעיבוד המקרקעין, בחלקם בעצם החזקתם נקיים, ועשה כן על דעת המשיבה. מאז ההפקעה אף כרתה המשיבה עם המערער חוזים תקופתיים מתחדשים, לגבי חלק (הדרומי) של המקרקעין, שבהם התירה למערער את השימוש במקרקעין לצורך עיבוד חקלאי, לרבות מיאוס ביוטופי (דחיית ציפורים והרחקתן).
המקרקעין שבהם מדובר מורכבים למעשה משני שטחים עיקריים: שטח קרקע המכונה "השטח הדרומי", שלגביו נחתמו החוזים האמורים, ושטח של כ- 1,035 דונם המכונה "השטח הצפוני" שלגביו לא נחתמו חוזים. מסירת השטחים לעיבוד המערערת נעשתה ללא מכרז. רק בשנת 2005 פרסמה המשיבה מכרז לעיבוד המקרקעין ("המכרז"). במכרז, שכלל את השטח הצפוני, חתמו המציעים על טופס הבהרה שבו הוראה, כי עם סיום תקופת העיבוד יוחזר השטח למשיבה על הצנרת שבו, וללא תמורה או פיצוי. המערער הגיש אף הוא הצעה למכרז וחתם על ההבהרה האמורה, הגם שעשה כן "תחת מחאה".
בתום תקופת השימוש דרשה המשיבה מהמערער את החזרת המקרקעין, ולאחר דין ודברים והליכים נוספים (שיוזכרו להלן), החזיר המערער את המקרקעין למשיבה בשנת 2008, כשהוא משאיר בהם את הצנרת.
ואלה ההליכים הנוספים:
נוכח החלטת המשיבה לפרסם את המכרז, וכדי למנוע את האפשרות שהמקרקעין יימסרו לזוכה שאינו המערער, הגיש המערער, עם קיבוץ נוסף (קיבוץ עינת) יחד, תובענה לבית משפט השלום בראשל"צ (ה"פ 204/05), לסעד הצהרתי שהוא בעל זכויות במקרקעין (שכירות, שימוש, רשות או זכויות חוזיות).
בפסק דין מיום 25.5.05 דחה בית משפט השלום בראשון לציון (מפי כב' השופטת ד"ר א' סורוקר) את התובענה, תוך שקבע כי על אף הגמישות והעדר הפורמליות ששררו ביחסים שבין הצדדים בעלי הדין, אין אפשרות להגיע למסקנה כי למערער (ולקיבוץ האחר) זכויות במקרקעין.
ביום 12.7.05 הגישו שני הקיבוצים ערעור על פסק הדין לבית משפט זה (ע"א 3641-08-07; "הערעור").