|
|
תאריך פרסום : 29/04/2018
|  גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
26301-12-16
16/04/2018
|
בפני הרכב השופטים:
1. ישעיהו שנלר-סג"נ-אב"ד
2. קובי ורדי-סג"נ
3. עינת רביד
|
| - נגד - |
מערער:
אליהו ליאופולד
עו"ד אבי גביש
עו"ד ניב יעקב
|
משיב:
מנחם מנצור
עו"ד עידו נהרי
עו"ד דן בן שאול
|
| פסק דין |
השופטת עינת רביד:
-
המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (ת"א 42315-12-14) מיום 17.11.16 (כבוד השופט ג' הימן) בגדרו נדחתה תביעתו של המערער לפנות את המשיב מדירה ברחוב קרל נטר 9א בתל אביב (להלן: הדירה) שנרכשה על ידי המערער ביום 23.1.14 כדירה תפוסה, לאחר שנקבע כי המשיב הוא "דייר מוגן נגזר".
כמו כן נפסק כי המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 1500 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 23,000 ₪.
תמצית פסק הדין
-
בבית משפט השלום הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, להסדר דיוני לפיו ויתר כל צד על חקירה נגדית של עדי הצד שכנגד.
-
בית משפט השלום קבע בפסק דינו, כי אביו ואמו של המשיב וכן סבתו מצד אביו התגוררו בדירה במעמד של דיירים מוגנים מקוריים לפי הסכם שקשרו עם בעליה דאז בחודש נובמבר 1967. זאת למרות שעל ההסכם חתמו רק שניים, אביו של המשיב, מר שמואל מנצור (להלן: האב) וסבתו של המשיב, גב' שרה מנצור (להלן: הסבתא); ואילו שמה של האֵם, רחל מנצור (להלן: האֵם), לא נכתב כצד להסכם ובהכרח היא אינה חתומה עליו.
-
בית משפט השלום קבע כי האב והאם נישאו עוד בשנת 1957 ואף המשיב נולד קודם שנקשר הסכם השכירות הנדון. עוד קבע, כי מי שמימנה את עיקר הסכום לרכישתה של הדיירות המוגנת המקורית הייתה האם באמצעות כספים שקיבלה ממשפחתה.
-
בית המשפט הוסיף והסביר את טעמו של רישום הסבתא והאב בלבד בהסכם הדיירות המוגנת כך: "הגיונם של דברים, אוסיף אני, הוא כי הסבתא נרשמה בשמה משום שדרך-כלל אין אדם מתגורר עם אמו בדירה אחת, אלא עם רעייתו ועם ילדיו. לאמור ברישום הובהר מעל לספק מעמדה של הסבתא כדיירת מוגנת. איני מוצא כל תימוכין, אף לא היגיון, בקביעה כי לכתחילה הותיר החוזה את האם, רחל, מחוץ לרשימת השוכרים המקוריים של הנכס. אינך נדרש בעניין, אוסיף, להלכת השיתוף או לדיני השליחות. די לדברים כפשוטם." (ההדגשה הוספה- ע.ר.).
-
בית המשפט מוסיף ובוחן האם נתקיימו במשיב תנאים להכיר בו כדייר ממשיך מכוח סעיף 20 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 (להלן: החוק). משקבע כי האב והאֵם היו דיירים מקוריים בחן בית משפט השלום את הדיירות המוגנת מכוח סעיף 20(ב) לחוק. האֵם נפטרה בשנת 2009. בית המשפט קבע, על בסיס דוח חוקר שהוזמן על ידי הבעלים הקודם של הדירה, כי המשיב התגורר עם האֵם חצי שנה לפני פטירתה. הואיל וקבע כי המשיב הוא דייר מוגן "נגזר" של אמו די בכך שהתגורר עמה במחצית השנה שקדמה למותה ואין צורך להידרש לשהותו בחו"ל בשנות ה- 90.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|