ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
22493-12-15
25/12/2015
|
בפני השופטת:
עדי חן-ברק
|
| - נגד - |
מערערים:
אליהו בן עמי
|
משיבים:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, דין הבקשה להידחות.
1.הכלל בבקשות לעיכוב ביצוע פסק דין הינו כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי לממש את
פירות זכייתו באופן מידי וכי הגשת ערעור על פסק הדין אינה מעכבת את ביצועו (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984).
2.בית המשפט רשאי לחרוג מכלל זה ולעכב את ביצוע פסק הדין, מקום בו הוכיח המערער על פסק הדין קיומם של שני תנאים מצטברים כדלקמן:
א. סיכויי הערעור גבוהים.
ב. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש- קרי, אם יבוצע פסק הדין טרם ההכרעה בערעור, הדבר יקשה באופן ממשי על השבת המצב לקדמותו ככל שהערעור על פסק הדין יתקבל (ראו ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות בע"מ נ' Geo Vision Inc.,ניתן ביום 10/3/14;
ע"א 1981/13 בהה אלדין נ' עבדאללה, ניתן ביום 4/6/13).
3.בין שני תנאים אלה קיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות": ככל שמאזן
הנוחות נוטה לטובת המבקש ניתן להקל בדרישה הנוספת להוכחת סיכויי הערעור ולהיפך:
כאשר סיכויי הערעור נמוכים, על המבקש מוטל נטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק עוד יותר על מנת שבקשתו תתקבל (ראה ע"א 1626/11 ברש נ' שר, ניתן ביום- 2/5/11; ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ נ' פרחי ביקל – ניתן ביום 12/2/12; ע"א (ת"א) 7631-02-13 אוטו סנטר דיל בע"מ נ' אפרת- ניתן ביום 6/3/13).
4.מבין שני התנאים הנ"ל, תנאי מאזן הנוחות הינו ההמרכזי והעיקרי בין השניים, ונפסק כי ראוי לתת לו את משקל הבכורה (ע"א 4547/13 ממ"י נ' מפעלי צאן, ניתן ביום 7/7/13; ע"א 3326/13 מעון פאר הר ציון נ' שמואלי, ניתן ביום 13/6/13).
5.בענייננו טען המבקש כי מתן עיכוב ביצוע פסק הדין הינו הכרחי "על מנת למנוע נזקים בלתי הפיכים" ובתשובתו הרחיב כי מדובר ב-"כליה כלכלית".
ברור כי לעיכוב הביצוע קיימת משמעות כלכלית בשל סגירת העסק, ואולם ככלל, כשמשמעותו של פסק הדין הינה נזק כספי, אשר הינו בר פיצוי, אין נטיית בית המשפט לעכב את ביצועו, בפרט בשים לב לזהות המשיב (מדינת ישראל), כך שלא קיים כל חשש כי זו לא תוכל לפצות את המבקש ככל שיתקבל הערעור בגין הנזק שנגרם בגין עיכוב הביצוע.
מכאן שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.
לאמור לעיל אוסיף כי גם סיכויי הערעור אינם מובהקים כלל בשים לב לשיקולים הקבועים בחוק לצורך מתן הצו, ולעובדה כי קביעת בית המשפט קמא לפיה קיימת תשתית ראייתית המצביעה על יסוד סביר לחשש כי המקום משמש לביצוע עבירות, מבוססת על חומר החקירה שהוצג הכולל דו"ח צפייה ותמונות וכן על הודעות חלק מהעובדות במקום.
סוף דבר – הבקשה נידחת.