ע"א 21115-01-15 אלמלח נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

בפניי בקשה להעביר לידי המשיבים את הפיקדון ע"ס 20,000 ש"ח שהפקידו המערערים, להבטחת הוצאות המשפט של המשיבים. העובדות הצריכות לעניין הן כלהלן:

1. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 5.7.15 ביקשו הצדדים ליתן תוקף של פסק דין להסדר אליו הגיעו, ללא צו להוצאות. בעקבות זאת נתנו על אתר תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים והורינו כי הגזברות תחזיר את הפיקדון לידי המערערים. זאת במעמד ב"כ המערערים, עו"ד אלי תוסיה כהן, המערערים עצמם ובניהם, ב"כ הבנק, עו"ד פלדמן, שצורף לערעור כמשיב 2 ככונס נכסים, ונציג הבנק המשיב, מר זילבר.

2. באותו היום התבקשתי על ידי בנם של המערערים (להלן – הבן) להורות כי הפיקדון יופקד בחשבון הבנק שלו, בציינו כי מדובר בכספו שלו. המערערת הסכימה למבוקש, בציינה אף היא כי הכסף אכן שייך לבנה. משכך נעתרתי לבקשה, והוריתי למזכירות להסדיר את העברת הפיקדון כמבוקש. הדבר לא בוצע עקב עיקול שהוטל, על ידי רשם ההוצאה לפועל, על כספי הפיקדון, ביום 3.6.15, לטובת הבנק המשיב.

3. ביום 12.10.15 פנה הבן לבית המשפט בבקשה ליישום החלטתי האמורה. ביום 16.11.15 הגישו המשיבים בקשה להעברת כספי הפיקדון לידיהם, לאור העיקול שהוטל לטובת הבנק. המערערים, שאינם מיוצגים עוד, הגיבו בעצמם לבקשה וטענו כי כספי הפיקדון שייכים לבנם, כי לאחר הטלת העיקול היתה "חקירת יכולת" אשר אחריה הגיעו להסדר תשלומים, כי כיום הם עומדים בכל חובותיהם להוצאה בפועל וכי אין עיקול נוסף הרשום על שמם. המשיבים התנגדו לאמור בטוענם כי המערערים הם שהפקידו את הפיקדון (ועל כן מדובר בכספם שלהם).

4. יצוין כי לתגובת המערערים צורפה החלטה שניתנה (ביום 7.11.15) על ידי כב' הרשם דניאל דמביץ, לפיה, משהוצגה בפניו החלטתי, סבור היה כי אין מקום לנסות לקבל מרשם ההוצאה לפועל צו הנוגד את ההחלטה האמורה.

5. לאחר ששקלתי את טיעוני המערערים, שאינם מיוצגים בעניין כספי הפיקדון, מזה, וטיעוני המשיבים, מזה, על רקע הנסיבות שבפניי, אין בידי להיענות לבקשת המשיבים. במועד מתן פסק הדין היו המשיבים נוכחים, ואם רצו להתנגד להוראה להעביר את כספי הפיקדון למערערים, כפי שניתנה בנוכחותם, בגוף פסק הדין, היה עליהם לעשות כן במועד זה. למצער, צריכים היו לבקש רשות לערער על פסק הדין בתקופה הקבועה בחוק. יוער כי המשיבים אינם יכולים להלין עתה על "הסתרת" העיקול מבית המשפט, שעה שהם עצמם ידעו כי הוטל ולא ציינו זאת במעמד מתן פסק הדין. תחת זאת, המשיבים חבקו ידיים ושקטו במשך ארבעה וחצי חודשים, ורק עכשיו נזכרו לבקש את העברת הכספים שדינם כבר נקבע בפסק הדין. זאת מבלי שחל שינוי כלשהוא בנסיבות מאז מתן פסק הדין. מעבר לצריך אוסיף, כי החלטתי מיום 7.7.15 מונעת אף היא את העברת כספי הפיקדון לידי מי מהצדדים, למעט הבן, וצדק כב' הרשם בקובעו כי אין מקום לנסות לקבל ממנו צו הנוגד את החלטתי האמורה.

6. לסיכום: משהסכים הבנק למתן פסק הדין ללא צו להוצאות, הרי שהסכים מכללא גם להוראה שניתנה בו להחזרת הפיקדון לידי המערערים, שכן זה נועד להבטיח את תשלום הוצאות המשיבים. משכך, ומשלא נקט הבנק באיזו פעולה לביטול הוראה זו עד לנובמבר 2015, אין לשעות כיום לטענתו כי נוכח העיקול שהוטל עובר לפסק הדין, אין לבצע את ההוראה בפסק הדין אלא יש להעביר את כספי הפיקדון אליו.

7. בקשת המשיבים נדחית.

   הגזברות תעביר את הפיקדון לידי בנם של המערערים, כאמור בהחלטתי מיום 7.7.15.

   המזכירות תמציא בדחיפות החלטה זו לצדדים.

   ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ו, 24 נובמבר 2015, בהיעדר הצדדים.