ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
20637-02-16
06/10/2016
|
בפני השופטים:
1. יגאל גריל- שופט בכיר [אב"ד]
2. ב' טאובר
3. ס' ג'יוסי
|
| - נגד - |
המערער:
אנואר שואח
עו"ד אמיר סלאמה
|
משיבים:
1. והבה עביד
2. גאנם אבו טריף
עו"ד ויסאם נבואני
|
| החלטה |
א.בפנינו בקשת ב"כ המערער להאריך את המועד לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום, בכל הנוגע לתשלום המגיע מן המערער למשיב מס' 2, לפרק זמן של 30 יום.
ב.נציין, כי בפסק הדין מיום 27.9.16 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה נדחה ערעורו של המערער כנגד המשיב מס' 2 ומכאן שבטל גם עיכוב ביצועו של פסק הדין וממילא על המערער לשלם למשיב מס' 2 את המגיע בהתאם לפסק הדין.
ג.סכום הפיצוי שנפסק כנגד המערער ולטובת המשיב מס' 2 עמד על סכום קרן של 180,000 ₪. עוד ביום 11.2.16 פתח המשיב מס' 2 תיק הוצאה לפועל כנגד המערער לגביית סכום פסק הדין וביום 20.4.16 ניתנה החלטת בית משפט זה בדבר עיכוב ביצועו של פסק הדין.
ד.המערער טוען, כי הסכום שעליו לשאת בו (יתרת חוב משוערכת של כ- 257,000 ₪ נכון להיום כולל הוצאות שכ"ט עו"ד ואגרות) הוא גבוה ואין באפשרותו לשלמו בתוך זמן קצר ולכן מתבקש המשך עיכובו של פסק הדין ל- 30 יום נוספים.
ה.המשיב מס' 2 מתנגד לבקשה וטוען, כי אין סמכות לבית משפט זה להורות כיום על עיכוב ביצועו של פסק הדין שכן עיכוב הביצוע עמד בעינו עד למתן פסק הדין בערעור וזאת כל עוד הערעור היה תלוי ועומד, אך משנדחה הערעור אין עוד סמכות להורות על עיכוב ביצוע ומה גם שהערעור לגבי המשיב מס' 2 נדחה בהסכמת המערער ועצם העובדה שמדובר בסכום חוב גבוה איננה מצדיקה את המשך עיכוב הביצוע.
לטענת ב"כ המשיב מס' 2 המערער אף ניסה (כך נטען) להבריח את נכסיו.
ו.ב"כ המערער בתשובתו לתגובת המשיב מס' 2 טוען שמתקנה 467 של תקנות סדר הדין האזרחי אין ללמוד כי בית המשפט נעדר סמכות להורות על עיכוב ביצוע בשלב שלאחר מתן פסק הדין בערעור. כמו כן, מעיון בתקנה 462 של תקנות סדר הדין האזרחי עולה שבית המשפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שמוסמכת הייתה להינתן על ידי הערכאה הדיונית.
ז.לטענת המערער, מצבו של המערער כיום נוכח דחיית הערעור חושף אותו לגבייה מידית הואיל ופתוח כנגדו תיק הוצל"פ המוכן כבר לביצוע הליכי גבייה ואכיפה, בעוד שבשלב מתן פסק הדין בערכאה הראשונה עומד לרשות החייב פרק זמן ארוך יותר, דהיינו, 30 יום לביצוע תשלום, ובנוסף לכך גם תקופת האזהרה שמטעם לשכת ההוצאה לפועל.
לכן, סבור המערער, שייגרם לו עוול אם יופעלו נגדו ההליכים באופן מידי לאחר מתן פסק הדין שבערעור.
כמו כן מכחיש המערער את הטענה כאילו מנסה הוא להבריח נכסים כטענת המשיב מס' 2, ומוסיף שעד למתן פסק הדין בערעור היו ההליכים של המשיב מס' 2 כנגד המערער – מעוכבים.