ע"א 1991/15 גל-עד קהילה ובית כנסת נ' עו"ד מרדכי קרויזר ואח'

           לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' ליפשיץ-פריבס), מיום 2.3.2015 בת"א 11480-09, לפיה נדחתה בקשת המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינה.

1. התביעה נושא הערעור הוגשה בשנת 2009 על ידי יו"ר ועד המערערת, בשמו ובשם העמותה, היא המערערת. ביסוד התביעה סכסוך בין בעלי הדין על אופיו של בית כנסת בשכונת קריית יובל בירושלים. ביום 13.9.2012 הגישה המערערת בקשה למחיקתה מהתביעה. הבקשה התקבלה ביום 17.10.2012 תוך חיוב המערערת בהוצאות לטובת המשיבים. בתביעה ניתן פסק דין ביום 18.10.2013. ביום 10.2.2015 הגישה המערערת בקשת הבהרה בנוגע להוצאות בהן חויבה. ביום 23.2.2015 הגישה המערערת בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בעניינה. בין היתר, טענה המערערת כי יש לפסול את השופטת בשל מראית פני הצדק, בהתחשב בטענתם של כמה מחברי המערערת בנוגע להיכרותה של השופטת את גב' קרויזר, אימו של המשיב 1, במסגרת עבודתה של השופטת באגף הרווחה בעיריית ירושלים לפני שמונתה לשיפוט. המערערת טענה עוד, בהתבסס על עדות של חבר בכיר בקהילת המשיבים, כי השופטת מוטה לטובת המשיבים ותפסוק תמיד לטובתם. כמו כן טענה המערערת כי לפי עדותה של עורכת הדין קרני שהייתה באת-כוחה בעבר, השופטת משתייכת לזרם הליטאי-חרדי. מאחר שהסכסוך מתנהל בין קהילה שרובה מסורתי-דתי לאומי לבין קהילה חרדית שהשופטת משתייכת אליה, טענה המערערת כי יש מקום לפסול את השופטת. עוד נטען כי לא נרשמו מלוא הדברים שנאמרו בדיון מיום 19.9.2012.

2. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר לאחר חלוף מספר שנים מאז נודע למערערת, לפי גרסתה, מפיה של עורכת הדין קרני, כמו גם מפיהם של חברים בבית הכנסת, על קיומה לכאורה של עילת פסלות. בנסיבות אלו נקבע כי חל שיהוי של כשלוש שנים מהמועד בו נמחקה המערערת מהתביעה לבקשתה ואף חל שיהוי ממועד מתן פסק הדין בתביעה. בית המשפט ציין כי לא הוגש תצהיר לתמוך בבקשה, וכי לא הוצגו בתצהיר של מי מעדי המערערת ראיות לכאורה לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים.

3. לגופן של הטענות קבעה השופטת כי שמה של גב' קרויזר כלל לא זכור לה ואף לא היה מוכר לה שעה שהתביעה התבררה לפניה. לשופטת לא נאמר כי נתנה ייעוץ משפטי לגב' קרויזר. השופטת ציינה כי תפקידה באגף הרווחה בעיריית ירושלים הסתיים לפני כעשור וככל שניתן ייעוץ משפטי לגב' קרויזר, שאינה זוכרת, וודאי שלא נרקמו עמה יחסי רעות או קשרים אחרים מעבר למתן הייעוץ. השופטת הוסיפה כי עיקר הייעוץ ניתן בזמנו למנהלת מחלקת ילד ונוער באגף ולפקידי סעד לחוק נוער ולא לרכזי תכניות, ואף אם ניתן ייעוץ, הרי שאין בו כשלעצמו, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. השופטת הבהירה כי לא היה ידוע לה בעבר ועד למתן ההחלטה על קרבת משפחה בין גב' קרויזר לבין המשיב 1. לפיכך קבעה השופטת כי אין ולא היה כל חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך מחמת עבודתה בעירייה בעבר. עוד קבעה השופטת כי ההליך נוהל באובייקטיביות לפי הוראות הדין וכללי השפיטה, וכי אין בסיס עובדתי כלשהו לקיומו של אינטרס אישי שלה בתוצאות ההליך. בהתייחס לטענה כי לא נרשמו בפרוטוקול מלוא הדברים שנאמרו בדיון מיום 19.9.2012, צוין כי מדובר בישיבה לפני שנים אחדות ולא הוגשה כל בקשה לתיקון הפרוטוקול. בהתייחס לטענה שהעלתה המערערת, ציינה השופטת כי אינה שייכת לזרם הליטאי-חרדי. מכל מקום, נקבע כי "אין פגם בניהול ובהכרעה בהליכים הנוגעים לכל הזרמים, העדות, הדתות והמינים שעה שמרות הדין, והיא בלבד, היסוד לשפיטה" (פסקה 11 להחלטה בבקשת הפסלות). על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4. המערערת חוזרת על הטענות שהעלתה בבקשת הפסלות. בין היתר, חוזרת המערערת על טענתה שלפיה קיימת היכרות קודמת של השופטת עם אימו של המשיב 1 מאז ימי עבודתה באגף הרווחה בעיריית ירושלים. המערערת שבה וטוענת, בהתבסס על עדות של חבר בכיר בקהילת המשיבים, כי השופטת מוטה לטובת המשיבים ותפסוק תמיד לטובתם, וגם כי יש משמעות לכך שהשופטת שייכת, לפי עדותה של עורכת הדין קרני שהייתה באת-כוחה בעבר, לזרם הליטאי-חרדי. זאת, מאחר שהסכסוך הנדון הוא בין קהילה שרובה מסורתי-דתי-לאומי לבין קהילה חרדית שהשופטת משתייכת אליה. לטענת המערערת, היא העלתה את טענת הפסלות במועד המוקדם ביותר הרלוונטי – כאשר התעורר הצורך (שלא היה צפוי בזמנו, במועד מחיקתה מהתביעה) להגיש בקשת הבהרה בנוגע להוצאות שהושתו עליה עקב תביעה ממונית שהוגשה נגדה. המערערת מציינת כי לא ערערה אז על פסיקת ההוצאות נגדה בשל ייעוץ משפטי שקיבלה כי תוכל לעשות זאת בהמשך. לטענת המערערת, השופטת התעלמה מהודעתה בבקשה כי מנכ"ל המערערת מוכן לחתום על תצהיר ככל שיידרש והיא צירפה תצהיר לערעור. לבסוף טוענת המערערת כי החלטתה של השופטת בבקשת הפסלות והתנהלותה מוכיחים את הטייתה לטובת המשיבים.

5. דין הבקשה להידחות. קיים שיהוי ניכר מאוד של כשלוש שנים בהעלאת טענת הפסלות. בנסיבות אלו, יש מקום לראות את המערערת כמי שוויתרה על זכותה להעלות טענה זו (השוו: ע"א 2066/14 פלוני נ' פלונית (10.8.2014); ע"א 2457/14 עו"ד חנן כהן נ' קטיעי (5.8.2014); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 65-63 (2006)), ודומה שרק מטעם זה היה מקום לדחותה. גם לגופו של עניין אין בטענות שהעלתה המערערת כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט מצד השופטת. הטענות בדבר היכרות עם בת משפחתו של המשיב 1 נטענו בעלמא. ממילא, אם וככל שהייתה היכרות כזו, שהוכחשה על ידי השופטת מכל וכול, סיימה השופטת את עבודתה בעיריית ירושלים לפני למעלה מעשור. בנסיבות אלה, אין בטענה ממש. זאת ועוד, טענת המערערת בנוגע להשקפת עולמה של השופטת – שהוכחשה על ידה – אשר, לדעתה, תשפיע על תוצאת ההליך, מוטב היה שלא הייתה נטענת. כבר נפסק בעבר כי אין פוסלים שופט שהוא אדם דתי מלדון בעניין בעל משמעות דתית רק משום שהוא אדם דתי (השוו: ע"א 4218/11 מ.ע.ג.ן. ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' מרסה (31.7.2011)). השופט מ' לנדוי קבע בעניין דומה בשנת 1964 כי:

"כל הקורא מלים אלו כלשונן אינו יכול שלא להבין, שכאן נעשה נסיון לפסול שופט מלשבת בדין בגלל השקפת עולמו – במקרה זה השקפת עולמו החרדית. ... מוטב היה אילו מלכתחילה לא היה מעלה דברים חסרי טעם אלה על הכתב. כסבור הייתי, שאין צורך להבהיר, כי מותר לשופט שתהיה לו השקפת עולם משלו. בוודאי שומה עליו לשמור ולהישמר שאמונותיו ודעותיו על הוויות העולם והחברה, בהם הוא חי, לא יעוותו את נאמנותו לחוקי המדינה, ככתבם וכרוחם. חזקה על שופטי ישראל, שהם יודעים לעמוד בחובתם זו. בשום אופן אין לתת מהלכים לרעיון שבעל-דין יישפט רק בפני שופט שהשקפת עולמו רצויה לו. שום מערכת שיפוט לא תוכל לפעול בתנאים כאלה" (המ' 525/63 ראובן וזלפה שמואל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(3) 452, 466 (1964)).

בדומה, כתב הנשיא מ' שמגר:

"שופט בעל השקפות עולם דתיות אינו פסול בשל כך לדון בעניינו של בעל דין דתי או בלתי דתי. השתייכות כללית – שאין בה כנדבך נפרד או נוסף גם זיקה אישית למשפט המסוים שנדון בפני השופט – אינה צריכה לפסול שופט כי אצל שופט מקצועי אין בכך כדי ליצור אפשרות ממשית למשוא פנים. האמור כאן חל גם אם סוג המשפטים הוא בעל זיקה כללית לתפיסת העולם או החיים של השופט, כגון משפט של מי שעובר עבירה מטעמי קנאות דתית הנשפט בפני שופט דתי או בלתי דתי, לפי העניין" (מאיר שמגר, "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט 109 (1987)).