ע"א 19626-10-14מסעאד גבועה נ' עו"ד רביד אברמזון

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בת"א 40554-09-10 שניתן על ידי כב' השופט אור אדם ביום 16.7.14, בו נקבע כי על המערער לשלם למשיב 63,208 ש"ח כשכר טרחה עבור שירותיו כעורך דין.

המערער, מסעאד גבועה (להלן - "המערער") נפגע ביום 26.12.08 בתאונת עבודה, במהלכה נכרתה באופן חלקי ידו הימנית. לאחר שהארוע הוכר כתאונת עבודה על ידי הביטוח הלאומי, שכר המערער את שירותיו של המשיב, עו"ד רביד אברמזון (להלן - "המשיב") לצורך המשך הייצוג משפטי בהקשר לתאונה זו. ביום 1.7.09 נחתם הסכם שכר טרחה בין הצדדים, אשר הסדיר את שכר הטרחה לו יהא זכאי המשיב בשל ניהול תביעה אזרחית נגד מעבידו של המערער ובתמורה לטיפולו בקבלת תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי. הסכם שכר הטרחה קבע, כי המערער ישלם למשיב 20% מכל קצבה שתשולם לו על ידי המוסד לביטוח לאומי וכן תשלום נוסף במידה ויקבעו אחוזי נכות העולים על 19%. המערער שילם למשיב סכום מצטבר של 11,300 ש"ח, וביום 18.10.10 הודיע למשיב כי הוא מבקש להפסיק את היצוג מאחר ואין ביכולתו לעמוד בתשלום הנדרש.

על אף דרישותיו של המשיב סרב המערער לשלם את יתרת שכר הטרחה כפי שנקבע בהסכם. המשיב הגיש תביעה נגד המערער לבית המשפט קמא לתשלום יתרת שכר טרחתו, כאשר המחלוקת בין הצדדים התמקדה בתוקפו של הסכם שכר הטרחה.

בית המשפט קמא קבע, כי כאשר אדם חותם על מסמך, קמה החזקה כי הוא מסכים לאמור בו ולא בנקל יאפשר לו בית המשפט להשתחרר מהתחייבותו. במקרה שכאן, לא עמד המערער בנטל הכבד להוכיח את קיומו של עושק, כנטען על ידו. לא הוכחה קיומה של חולשה, מצוקה או חוסר ניסיון, שכן המערער פנה למספר עורכי דין, ידע כי מדובר בהסכם שכר טרחה, ויכול היה לשקול את העניין לו רצה בכך. אף לא הוכח כי תנאי ההסכם הינם בלתי סבירים בנסיבות העניין, שכן שכר הטרחה אמנם נראה גבוה אך לא הובאה כל ראיה באשר לשכר הטרחה המקובל, פרט לכללי לשכת עורכי הדין אשר אינם מחייבים. אף לא ניתן לקבל את עדות הנתבע לפיו ביקש כי המערער ייצג אותו רק בתביעה נגד המעביד, משטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של סולימאן גבועה, שהוא זה שהביא את המערער למשיב על מנת שיטפל בענינו. לא הוכח כי המערער לא נדרש לבצע עבודה של ממש מול הביטוח הלאומי ואין מקום לקביעה כי בעצם נכותו של המערער מול כוחו של עורך דין יש כדי להקים עילה של עושק. משלא הוכח קיומו של עושק, ואף אם נראה על פניו כי ראוי היה שהמערער יצמצם את היקף שכר הטרחה הנדרש - אין הוא חייב לעשות כן, לאור הסכמתו של המערער לשכר הטרחה שנקבע. על כן, חייב בית המשפט קמא את המערער בתשלום הנדרש על ידי המשיב, משהמערער לא חלק על עצם התחשיב שנערך.

מכאן הערעור.

טענות הצדדים

המערער טוען, כי לא הוסבר לו מראש שהתחייב לשלם עבור הטיפול בתביעה נגד הביטוח הלאומי ובית המשפט קמא כלל לא דן בטענה זו. המערער לא היה מסכים לשלם שכר טרחה מתוך הקצבאות הזעומות אותן הוא מקבל והעובדה כי נחתם הסכם שכר טרחה אחד בלבד מעידה על תשלום שכר טרחה בגין התביעה הנזיקית בלבד. גם אם הסכים המערער לשלם סכומים מסוימים, אין בכך להעיד כי כך סוכם מראש. לא היה מקום ליתן משקל לעדותו של סולימאן גבועה מאחר ולא זכר כמעט דבר מהפגישה שנערכה. על כן, המדובר בהטעיה של המשיב אשר הצדיקה את ביטול הסכם שכר הטרחה על ידי המערער. לחילופין, לאור יחסי האמון בין לקוח לעורך דינו, במצב שבו הוטעה המערער באשר לתוכן הסכם שכר הטרחה יש לקבוע כי אין תוקף להתחייבות זו.

המערער מוסיף ועומד על כך כי התקיימו התנאים לקיומו של עושק. המערער סבל מנכות פיזית ונפשית אשר העמידה אותו במצב של מצוקה, חולשה או חוסר ניסיון. חוסר סבירות התנאים עולה על פניהם, שכן עבודת המערער הצטמצמה למילוי טפסים ומשלוח מספר מכתבים ועבור כך נדרש שכר טרחה הקרוב ל - 90,000 ש"ח, ואף בית המשפט קמא סבר כי על פני הדברים המדובר בסכום מופרז. המדובר בסכום העולה פי כמה וכמה על שכר הטרחה המומלץ בנסיבות אלה. אי סבירותו של ההסכם עולה אף מכך שהוא קובע שכר טרחה משולש בגין אותו טיפול ולא היה ראוי לקבל את הסברו של המשיב לפיו אין זה המנגנון שנקבע. חוסר סבירות תנאי ההסכם עולה אף מהשוואתו לסכום הנמוך יותר שנגבה ממר סולימאן גבועה. בנסיבות אלה, התקיימו התנאים המקימים עושק ויש לראות את המכתב בו ביטל המערער את הייצוג כמכתב ביטול של הסכם שכר הטרחה.

המשיב טוען כי הממצאים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא הינם, רובם ככולם, ממצאים עובדתיים, אשר ערכאת הערעור, ככלל, לא תתערב בהם. הפסיקה קובעת באופן עקבי כי מי שחתם על הסכם, חזקה עליו כי הוא יודע על מה חתם, וניתן להשתחרר מהסכם רק במקרים נדירים, הרחוקים מהנסיבות שכאן.

המשיב מוסיף, כי יסודות העושק אינם מתקיימים. אין מדובר במקרה של מצוקה, חולשה שכלית או חוסר ניסיון, אלא במי שהגיע למשיב לאחר שפגש עורכי דין אחרים ויכול היה להחליט עם מי הוא רוצה להתקשר, מדובר באדם אינטליגנטי ובר דעת היודע לנהל משא ומתן ולהתבטא בבהירות. לא הוצגה כל ראיה לכך שתנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, שכן המערער לא הציג כל ראיה באשר לשכר טרחה הראוי וביקש להסתמך על ידיעה שיפוטית בניגוד לפסיקה לפיה גובה שכר טרחה אינו בגדר ידיעה שיפוטית; ראיות אחרות שהוצגו מצביעות כי המדובר בשכר טרחה סביר. טענות בגין כמות עבודה מינורית אינן רלוונטיות לתוקף ההתחייבות לשלם שכר טרחה, וממילא הוכח כי נעשתה על ידי המשיב עבודה רבה. גם הטענה כי ההסכם הקנה למשיב זכאות לתשלום משולש נדחתה על ידי בית המשפט קמא.