לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת כרמלה האפט) מיום 21.12.2015 (ת"א 49020-07-12). עסקינן בתביעה לפינוי מושכר בהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב – 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") ולתשלום דמי שימוש ראויים בשל טענה להפרת הסכם שכירות. המבקשים הם בני משפחה הגרים במקרקעין מושא הערעור ביפו ומפעילים בית עסק במקום כמפורט בפסק הדין (להלן: "המקרקעין"), מכוח מספר הסכמי שכירות בדיירות מוגנת שנחתמו בין הוריו של המבקש 1 לבין המשיבה, רשות הפיתוח, בשנות השישים והשבעים. התביעה התקבלה באופן חלקי. נפסק כי על המבקשים לסלם ידם מהמקרקעין תוך 90 יום, למעט חלק אחד המוחזק על ידי משפחה נוספת, כמפורט בפסק הדין. עם זאת, בית המשפט קמא קבע כי צו הפינוי ביחס לחלק מהמקרקעין (חלקה 14) יבוטל בבחינת סעד מן הצדק ככל שהמבקשים יהרסו תוך 90 יום את תוספות הבניה שנבנו. כמו כן נפסקו לטובת המשיבה דמי שימוש ראויים בסך של 1,050,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח לתשלום תוך 60 יום.
מכאן הבקשה שלפניי.
לטענת המבקשים סיכויי הערעור הם גבוהים, לאור טעויות שנתגלו בפסק דינו של בית המשפט קמא. לטענתם, בית המשפט קמא שגה בכך שערך הבחנה בין שתי החלקות בפסק הדין ולמעשה בית מגוריהם משתרע על שתי החלקות. לשיטתם, מדובר בהפרדה מלאכותית בלבד והמשיבה עצמה קבעה כי הדיירות המוגנת של הוריהם חלה על כל המקרקעין. לטענתם, ניתן ללמוד זאת מהתנהלות המשיבה עצמה באמצעות קבלות על תשלומים מחברת עמידר ומסמכים שונים. עוד טוענים המבקשים כי נפלה שגיאה בקביעת בית המשפט קמא כי עליהם להרוס את תוספות הבניה בחלקה 14. לטענתם, הגלריה שנבנתה מצויה בחלל החדרים עצמם. יתרה מכך טוענים המבקשים כי הצדדים הביעו רצון לנהל משא ומתן למכירת זכויות הבעלות על שטחי הדיירות המוגנת וממילא אין טעם לבצע הריסה של תוספות הבניה כאשר מכירת הנכס עומדת על הפרק. לטענתם, הם היו מוכנים לרכוש את המקרקעין במחיר שוק שייקבע על ידי שמאי מטעם המשיבה.
בכל הנוגע לחיוב הכספי שהושת עליהם, טוענים המבקשים כי אין כל בסיס לשיעורם של דמי השימוש הראויים שנפסקו לטובת המשיבה ומדובר בסכום בלתי סביר אשר צפוי להסב להם נזק בלתי הפיך. לטענתם הם אנשים קשיי יום ואין להם יכולת כלכלית לעמוד בתשלום בפרק הזמן שנקצב. בנוסף טוענים המבקשים כי על חלק מהמקרקעין נקבע כי הם היו בני רשות חינם ועל כן לא ניתן לדרוש תשלום דמי שימוש ביחס לחלק זה. לשיטתם, מדובר בתשלום דמי שימוש בגין 50 מ"ר בלבד. כמו כן טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בכך שאימץ את חוות הדעת השמאית מטעם המשיבה. לטענתם, התנהלות המשיבה היתה בלתי מקצועית והיא לא ביקרה בנכס וגם לא בדקה את כלל העובדות ולכן לשיטתם אין לייחס משקל לחוות דעתה.
המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה סיכויי הערעור נמוכים ביותר ופסק הדין קמא מפורט ומעמיק. לטענתה, המבקשים חשפו מידע ופרטים מהליך משא ומתן חסוי בין הצדדים, אשר לא צלח בסופו של יום ולטענתה יש להתעלם מטענות המבקשים ביחס לעניין זה. עוד טוענת המשיבה כי הפרדת החלקות במקרקעין מבוססת על קביעה עובדתית של בית המשפט קמא לאור תשריטים שהוצגו בפניו ועל כן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בכך. כמו כן מציינת המשיבה כי המבקשים הפרו את הסכם השכירות ופגעו בזכויותיה הקנייניות במקרקעין. ביחס לסעד הכספי טוענת המשיבה כי הלכה היא שאין לעכב ביצועו של פסק דין כספי אם ניתן להבטיח את השבת הכספים למערער.
המשיבה דוחה את טענות המבקשים בנוגע לחוות הדעת השמאית וטוענת כי המבקשים בחרו שלא להגיש שומה נגדית מטעמם. מלבד זאת טוענת המשיבה כי עיקר טענתם בעניין זה מבוסס על היעדר יכולת לעמוד בתשלום אולם טענה זו עומדת בסתירה לטענה כי ביקשו לרכוש את זכויות הבעלות. בכל הנוגע להשבת המצב לקדמותו טוענת המשיבה כי ניתן יהיה לעשות כן ככל והערעור יתקבל. לטענתה, קיים חשש כי לא תוכל להיפרע מן המבקשים בהמשך לאור הצהרותיהם כי אינם יכולים לעמוד בתשלום, והם עלולים לבצע שינויים נוספים במושכר אשר יגרמו לה נזק ויגדילו את חוב השכירות. לחלופין, טוענת המשיבה כי ככל שביצוע פסק הדין יעוכב, יש להתנות זאת בהפקדת ערבות בנקאית אשר תשקף את נזקיה של המשיבה וחוב פסק הדין.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, מן הנימוקים שיפורטו להלן.
ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק דין. עם זאת, בהתקיים מבחן כפול שעניינו סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, תגבר הנטייה לעיכוב הביצוע. בין שני שיקולים אלה שוררת "מקבילית כוחות", ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהיפך (רע"א 2441/16 טיוטו אלן נ' רשות הפיתוח (פורסם בנבו, 14.4.2016)). מאזן הנוחות, על דרך הכלל הינו אבן הבוחן המרכזית על פיה ייקבע גורל בקשת עיכוב הביצוע ועל הטוען לנזק בלתי הפיך כתוצאה מדחיית בקשתו, לתמוך טענתו באמצעות תשתית ראייתית מוצקה (ע"א 7898/14 עיסאם שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (פורסם בנבו, 13.1.2015)).
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.