ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
15602-04-15
15/07/2015
|
בפני השופט:
אמיר טובי
|
| - נגד - |
המערערים:
1. טוקאי שירותי הסעדה בע"מ
2. עופר המאירי
3. זיו לוי (רוזנברג)
|
המשיב:
אלישע רן אוליאל
|
| פסק דין |
נתוני רקע
1.זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת חנה לפין הראל) שניתן ביום 16.02.2015 בתא"מ 22002-07-11 בגדרו חויבו המערערים 1 ו-2 לשלם למשיב, יחד ולחוד, סך של 44,903 ₪ ועוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.
2.המערערת 1 (להלן: "המערערת") הינה חברה בע"מ אשר הפעילה מסעדה סינית (להלן: "המסעדה"), אותה ניהלו המערערים 2 ו-3. החל משנת 2005, סיפק המשיב שירותי שליחויות עבור המסעדה. תחילה קיבל המשיב תשלום פרטני עבור כל משלוח ואולם בשנת 2011 שינו הצדדים בהסכמה את אופן ההתחשבנות ביניהם.
אין חולק כי במהלך 2011 לא קיבל המשיב את מלוא התמורה המגיעה לו בגין שירותי השליחות שסיפק למסעדה. מכאן התביעה שהועמדה ע"ס 45,572.63 ₪.
פסק דינו של בית משפט שלום
3.בפסק דינו ערך בית משפט קמא חישוב לגבי הסכום המגיע למשיב. צוין כי ביחס לחודש מרץ 2011, השיקים שנמסרו לו ע"ס 7,854 ₪ חוללו, לבד משיק אחד ע"ס 1,504 ₪. נדחתה טענת המערערים לפיה הצדדים הסכימו של סכום קבוע של 7,854 ₪, ונתקבלה גרסת המשיב לפיה הוסכם על סכום של 9,000 ₪ + מע"מ. לפי סכום ההמחאות שחוללו, נוסף על תשלומים קבועים עבור חודשים אפריל, מאי, יוני ומחצית חודש יולי – הגיע בית משפט קמא למסקנה כי החוב עומד ע"ס 44,903 ₪.
4.בית משפט קמא קבע כי יש לבצע הרמת מסך ביחס למערער 3, המחזיק במניות המערערת, משהתקיימו תנאי סעיף 6(א)(1)(א) לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"). צוין כי המערער 3 עשה שימוש באישיות הנפרדת של המערערת באופן שיש בו כדי להונות או לקפח את המשיב. הדבר נלמד מכך שמשך את המשיב באמתלות שווא, על מנת להמשיך ולקבל ממנו את שירותי המשלוחים, כאשר ידע כי אין ביכולתה של המערערת לפרוע את חובותיה. עוד נקבע, כי מתקיימת גם החלופה הקבועה בסעיף 6(א)(1)(ב) לחוק החברות, דהיינו כי המערער 3 עשה שימוש באישיות הנפרדת של המערערת באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. משכך, נקבע כי יש לבצע הרמת מסך ולייחס לו את חובות המערערת. נאמר כי היה גם מקום לחייבו בהתחייבות אישית, באותן עילות שיפורטו בהמשך בקשר למערער 2, אולם מאחר ועומד כנגד המערער 3 צו כינוס ועיכוב הליכים, והוא מצוי בהליך פשיטת רגל, לא הוטל עליו כל חיוב כספי ולא ניתן נגדו סעד אופרטיבי.
5.אשר לתביעה כנגד המערער 2, הסק בית משפט קמא, על סמך ראיות ועדויות שהובאו לפניו, כי הוא היה הרוח החיה מאחורי המערערת. עם זאת, נקבע שלא הוכח כי הוא אחד מבעליה. בית המשפט ראה לחייבו אישית בחובות המערערת מכוח עוולת הרשלנות, שכן אופי היחסים בין הצדדים הביא לכך שהמשיב נתן אמונו כי המערער 2 נוטל אחריות אישית כלפיו. נאמר כי המערער 2 הציג בפני המשיב מצג שווא רשלני כאילו הוא מתכוון לפרוע את חובותיה של המערערת וכי בשל אותו מצג שווא נגרם למשיב נזק כספי. נוסף על כך, חויב המערער 2 מכוח חובת תום הלב, שכן הוא המשיך לקבל שירותים על אף שידע כי לאור מצבה הכלכלי של המערערת ייתכן ולא תוכל לפרוע את חובותיה.
6. בסיכומו של דבר, חויבו המערערים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם למשיב סך של 44,903 ₪, ובנוסף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪. נקבע כי ככל שיוסר צו הכינוס ועיכוב ההליכים שניתן לגבי המערער 3, הוא יחויב בשיפוי המערערים 1 ו- 2 בגין חלקו.